נקודת מבט: ג'סטין.

מלקק את שפתיי בעודי מעביר דף בספרי, אני דוחף את משקפי הקריאה במעלה גשר אפי כשהם החליקו מטה. זה היה בסביבות שבע בבוקר וזהו היום החופשי שלי. אהבתי לקחת ימי חופש מכיוון שיכולתי לבלות אותם עם אהבת חיי, אפילו אם אני מתעורר עם שחר והיא לא...

לאחר כשלושים דקות, אני שומע רשרוש מהמוניטור שליד מיטתי, שהיה מחובר לחדרה של רוזי, ויבבה קטנה בורחת. "ד-דאדי.." אני שומע, גורם לי ישירות לחייך. מישהו נמצא בחלל הקטן היום.

אני קם מהמיטה, מפהק ומגרד את הגירוי הבלתי נראה שעל חזי בזמן שאני עושה את דרכי במורד המסדרון.

פותח בחריקה את הדלת, אני רואה אותה משפשפת את עיניה העייפות עם פרצוף זעוף על פניה. "אל תשפשפי את עיניך, נסיכה. את תפגעי בהם." אני הומה, מתהלך לכיוונה. היא נעמדת וקופצת מעלה ומטה בקלילות בעוד שהיא מסמנת לי להחזיק בה עם ידיה ומוציאה קולות התבכיינות.

"אוו, בייביגירל." אני מחייך, מרים אותה. היא כה יקרה. היא נאחזת בי באופן מידיי, עוטפת את רגליה סביב מותניי וידיים סביב צווארי.

אני מנענע אותנו קדימה ואחורה ברוגע בעודי נושם פנימה את ריח הווניל והתותים שלה, מושלם בדיוק בשבילה.

"בואי, נסיכה. בואי נצחצח את שינייך ונכין אותך להיום." אני מנשק את שערה והולך אל חדר האמבטיה.

מושיב אותה על הדלפק, אני תופס את מברשת השיניים ומשחת השיניים שלה, שהייתה בטעם מסטיק. "תגידי הא." אני מחייך, גורם לה לצחקק ולפתוח את פיה. אני מצחצח את פניניה הלבנות במהירות ומוודא שהן יפות ונקיות. "לשון." אני מצווה, לפני שמנקה גם אותה. "אוקיי, כל מה שאת צריכה לעשות זה לגרגר ולירוק." אני מושיט לה כוס מים כדי שתשטוף את פיה. כשהיא מסיימת, היא מחייכת חיוך גדול לעברי שרק גורם לי לצחוק.

פיה מכוסה בקצף ובועות. לוקח מגבת, אני מנגב את פיה, גורם לה להסמיק בהבנה. "את כזו חמודה," אני הומה, מנשק את שפתיה שוב ושוב. "כזה סוכר מתוק." אני אומר, גורם לה להסמיק שוב פעם.

"זמן למקלחת." אני מרים אותה ופותח את זרם המים החמים. "א-אבל אני עייפה, דאדי." היא מתבכיינת כשאני פושט את בגדיה. "ובכן, אפילו בייביגירל'ז עייפות ורגזניות צריכות להיות נקיות." תגובתי רק גורמת לה להתלונן בלחש בעצבנות ולהניד בראשה.

"אל תתעצבני או שאני אוודא שזאת תהיה מקלחת קרה. עכשיו, תכניסי את הישבן הקטן והחמוד שלך לשם." אני נותן לישבנה החשוף סטירה קטנה כשהיא מטפסת פנימה. לא לפני שהיא מציצה החוצה ומוציאה את לשוני לכיווני.

הו, אני רואה איך זה.

מחייך חיוך שטני ומעושה, אני מתקרב אל האסלה ומבלי להסס, מוריד את המים. שניות לאחר מכן, היא צורחת כשהמים החמים לנהפכים לקפואים. "ישבן מרושע שכמוך!" היא צועקת עליי, עצבנית. "הו, אל תנסי אותי. אני יכול להיות מרושע יותר." אני אומר לפני שאני מוריד את המים שוב. הפעם הזו, אני רץ החוצה, צוחק כשהיא זורקת בקבוקי שמפו על ראשי. "בפעם הבאה, אל תהיי חוצפנית ועצבנית!" אני צועק, מניד בראשי ומגחך.

אני חי כדי להתגרות באישה הזו... ביותר מדרך אחת.

יורד במורד המדרגות והישר אל המטבח, אני נעמד פנים מול פנים מול הארולד ואמילי. רק שאינם מנקים ומבשלים, אלא מתמזמזים.

"אחמ," אני מחכך בגרוני, גורם להם לקפוץ ולהתרחק. אמילי משמיעה קול מפוחד בעוד שמסמיקה והארולד משתעל במבוכה בעת שהוא מסדר את עניבתו.

"ובכן, תכננתי להכין ביסקוויטים תוצרת בית אבל אני רואה שהדלפק שלי זוהם.." אני זוקף גבה בזמן שאמילי קוברת את ראשה בחזו של הארולד, מזועזעת שנתפסה.

"אתם יודעים שיש לכם חדר שינה, נכון? זה איפה שיצירת התינוקות מתרחשת. לא על גבי הדלפקים שעלו לי 10,000 דולר, תודה רבה לכם." אני נובח, מנסה לשמור על פרצוף רציני כשאני רואה את מבטם המפוחד. במהרה, אני לא מצליח לעצור את עצמי ופורץ בצחוק.

"אני רק צוחק. אם כי חדר השינה תהיה בחירה טובה יותר." אני אומר, לוקח מטלית קלורוקס ומנגב את הדלפק (אני מיזופוב) לפני שאני מוציא החוצה את החומרים ההכרחיים לארוחת הבוקר. לא שומע תגובה, אני מרים את מבטי ורואה אותם עדיין מביטים בי בשוק.

"לכו עכשיו. אני מטפל בזה." אני אומר, חותך תפוזים כדי להכין מיץ תפוזים טרי. הם מהנהנים במהירות לפני שהם ממהרים החוצה.

אני מניד בראשי בגיחוך. בני זונות חרמנים...

כמה דקות לאחר מכן, בעודי מבשל את רצועות הבייקון, ידיים קטנות נכרכות סביב מותניי מאחורה.

מתעלם ממנה, אני מנמיך את להבת הכיריים והולך אל המקרר; היא עדיין מחוברת ואוחזת בי.

"תן לי את תשומת הלב שלךךך." היא מתבכיינת ואני יודע, באופן מידיי, שהיא משרבבת את שפתיה. "הא, הייתי אבל אני "ישבן מרושע" ו-"ישבנים מרושעים" לא אוהבים להיות נחמדים לאחרים אז את חסרת מזל היום, בייבי."

בתוך תוכי, אני נקרע מצחוק על כמה שהיא הייתה חמודה ועל איך שהיא רצתה את תשומת לבי כל הזמן. אני מסוג הבחורים שצריכים מישהו שיהיה דביק אליהם ורוזי המתכרבלת היא כוס התה שלי. יש אנשים שמתעצבנים מאנשים תלותיים ודביקים אבל אני חושב שזה פשוט חמוד. אל תספרו לאף אחד אבל בכל פעם שרוזי מתחננת לתשומת הלב שלי, אני מקבל הרגשה כה חמה בתוכי. להיות רצוי זה מה שמשאיר את החיוך על פניי.

"ל-לא התכוונתי לזה, ד-דאדי! תפסיק את זה ותאהב אותי!" היא אומרת לפני שהיא עוצרת את הליכתי בכך שלמעשה היא נתלית על ירכיי. רגליה היו כרוכות סביב קרסוליי וידיה היו כרוכות סביב מותניי.

"תפסיקי לחכך את הפנים שלך עם הישבן השמאלי שלי, מוזרה שכמותך." אני מנסה לשחרר את אחיזתה אך היא מסרבת.

"אבל הוא כמו כרית רכה! יש לך ישבן מאוד יפה, אתה יודע?" היא מחייכת אליי בתמימות כשאני מביט בה ללא רגש.

"כן, אני יודע שהתחת שלי מדהים, עכשיו תרדי." היא, כמובן, מנידה בראשה ולוחצת חזק יותר.

"אני אתן לך עד חמש. אם את לא תרדי עד אז, אני נשבע, אני אפליץ עליך." אני אומר ברצינות רבה. אולי יש לי נימוסים ואני מאוד עשיר ומהמם, אבל אני עדיין גבר, אתם יודעים? אני לא אהסס.

אנחנו עורכים קרב מבטים שקט לכמה זמן. עיניה אומרות "אתה לא תעז" בזמן ששלי אומרות, "הו לעזאזל כן, אני כן."

"חמש.. ארבע.." אני שובר את השתיקה, מתחיל בספירה לאחור. עיניה נפערות והיא משחררת את אחיזת המוות שלה במהירות, נוחתת על ישבנה.

"תודה לך שהפסקת את הטרדה המינית על ישבני." אני אומר כשאני מתהלך בחזרה לתנור.

לעזאזל, אני חצוף היום..

"תשמחי שהבייקון לא נשרף, ילדונת." אני מביט אחורה כדי לראות אותה מביטה בי בפרצוף זועף ושפה רועדת.

"הו, דבר קטן ומעורר רחמים שכמותך." אני מצקצק בלשוני, הולך לכיוונה. "בואי הנה." אני הומה, מרים אותה ומניח אותה על מותניי.

כמובן שכשברגע שעשיתי זאת, הפרצוף הזועם נעלם וחיוך ענקי צץ בעודה כורכת את ידיה מסביב ראשי ומחבקת אותי בחוזקה, למעשה דוחפת את ראשי לבין שדייה המאוד מאוד נחמדים.

"אוקיי.. אני רואה שאת מאוד תלותית היום ואני מכבד את זה אבל.. את, יקירתי, חונקת אותי." קולי מעומעם אך הנקודה הובנה.

"אופס, סליחה.." היא מצחקקת, משחררת ומנשקת את לחי כהתנצלות. אני מגלגל את עיניי אך לא יכול להחביא את חיוכי. היא חיי ואני אשמח לתת לה לחנוק אותי עם שדייה בכל יום.

"אז.." אני מתחיל את השיחה בזמן שאני מסדר את צלחות שנינו ומושיב אותה על כסאה בשולחן.

"מה את רוצה לעשות היום?" אני שואל, מוזג את מיץ התפוזים לתוך ספל התינוקות שלה מאחר ואינני בוטח בה עם כוסות רגילות.. לא מתכוון להיזכר במקרה ההוא.

"הממ..." היא טופחת על לחיה עם אצבעה. "הו! אנחנו יכולים ללכת לחוף הים!" היא אומרת, כולה מתלהבת ותוססת.

אני מביט בה ללא רגש בעודי חותך את האוכל בשבילה. "הו הא.. את מבינה ש-20 מעלות פרנהייט בחוץ ובנוסף לכך יורד שלג, נכון?" אני שואל, מגחך במעט. "הו.." היא משרבבת שפתיים, אוכלת קצת מביציה.

"דבר טוב שאת חמודה." אני הומה, נשען קדימה ומנשק בזריזות את שפתיה המשורבבות.

"אבל אני מאוד ללכת לחוף הים. הלוואי ולא היה כל כך קר בחוץ." היא נאנחת.

בעודי מביט בדמותה העצובה, רעיון צץ במוחי.

"ובכן, תנחשי למי יש מטוס פרטי שיכול לקחת אותנו לכל מקום שנרצה.." אני אומר, מחייך חיוך מעושה.

"באמת?!" היא צווחת, חיוך ענקי על פניה.

"באמת." אני מהנהן, החיוך בחיים לא עוזב.

עדיף שאקבל הרבה סקס תודה על זה.

והנה הגיע הפרק המיוחל!!!!!

סליחה על ההמתנה.

אני שונאת את הפרקים האלו, סלחו לי:(

*מיזופוביה- פחד מלכלוך.*כשאתן רואות שמדברים על מעלות, תזכרו שזה פרנהייט.

5 פרקים לסיום.

#TheEndIsNear