נקודת מבט: ג'ייסון.

"היי, בייביגירל," אני הומה כשג'ולייט מקיפה את הפינה ונכנסת למטבח. היא מחייכת בישנוניות, צועדת אל הארון ופותחת אותו. זה היה מוקדם בבוקר ולוק נתן לי רשות, לאחר שהוכחתי שאוכל לדאוג לה למשך כמה ימים, לקחת את ג'ולייט איתי כדי לפגוש את ג'סטין ורוזי בשבוע האחרון. הבטחתי לרוזי שאגיע בלילה לפני המשפט כדי שאוכל להיות שם כדי לעזור להרגיע אותה ולתמוך בה בזמנים הקשים הללו. בגלל זה אנחנו ערים כל כך מוקדם.

"דאדי, הד-הדגנים, ב-בבקשה. הדגנים, בבקשה, דאדי... ר-רוצה את זה, בבקשה." היא מצביעה על הדנים בטעם פירות שהיו על המדף העליון לאחר שהבינה שקפיצות לא יעזרו לה להגיע לשם. אני צוחק על מתיקותה ומתהלך מאחוריה. "הנה, בייבי, קחי את זה." אני אומר לפני שאני מחזיק במותניה ומרים אותה כדי שתוכל להגיע. היא צווחת ומצחקקת, תופסת בקופסת הדגנים כשאני מניח אותה על כתפיי.

"כל כך, כל כך גבוה!" היא ממלמלת, מאגרפת את שיערי לאחר שאני לוקחת את הקופסה ממנה ושופך את הדגנים לקערה. מתקרב אל השולחן, אני מניח את הקערה מקומה האהוב ומוריד אותה מכתפיי בעדינות.

"אוקיי, בייבי." אני בודק את שעוני כשהיא דוחפת מלאת דגנים אל פיה בישנוניות. "אנחנו צריכים לצאת בעוד שעה אם אנחנו רוצים להגיע לשם לפני שג'סטין ישכיב את רוזי לישון. אז תמהרי ותאכלי ואז תוכלי להתקלח, ולאחר מכן אנחנו נצא. אני מנשק את ראשה בעדינות כשהיא מהנהנת. עוד לא התנשקנו כי רציתי שהיא תסמוך עליי לחלוטין ותדע שאני אדאג לה, לא כמו הבחור ששבר את לבה בשנה שעברה, לפני שאנחנו קופצים לזה. אני רוצה שזה יהיה הרגע המושלם שבו אני אהפוך אותי לשלי.

לפתע, חבטה חזקה נשמעת מהסלון, מה שגורמת לג'ולייט לקפוץ ולמצב המגן של "אני ג'ייסון מאקיין המזוין" שלי להשתלט עליי. "מה לעזאזל?!" אני נוהם, לוקח את האקדח המודבק לתחתית השולחן וצועק אל הסלון בעצבים. אני נאנח לרווחה כשאני רואה שאחד מחברי הכנופיה שלי שבר אגרטל. "תנקה את הזבל הזה." אני שורק, כמעט גורם להם להשתין על עצמם, לפני שאני חוזר אל המטבח.

החיוך שאני נותן לג'ולייט נהפך במהרה להבעה מופתעת כשהיא מסתכלת עליי לרגע וצורחת, "מה לעזאזל! מה לעזאזל!" תוך כדי צחוק. "ג'ולייט, לא! זו מילה רעה." אני נוזף אבל בקושי מצליח להחביא את צחוקי. אני יודע שלא הייתי צריך לקלל מולה מכיוון שאני יודע שאנשים בעלי אוטיזם לומדים במהירות אמירות וביטויים אז אני ממש מקווה שלוק לא יגלה.

אבל ברור, עם המזל שלי, לוק נכנס לחדר בדיוק כשהיא צורחת, "מה לעזאזל!" בפעם האחרונה. אני סוטר לעצמי כשלוק מסתובב אליי עם מבט רצחני על פניו ואני מחייך בביישנות בחזרה. "הו הו.. ג'ייסי בצרות. הו הו... ג'ולייט הולכת עכשיו, ביי-ביי. ביי-ביי, בבקשה.." היא ממלמלת בניסיון לברוח ממני אך אני ממהר לתפוס בה ולזרוק אותה מעבר לכתפי.

"את לא הולכת לשום מקום, גברת צעירה." אני נוהם בשובבות, סוטר לישבנה בעוד שהיא צווחת ומצחקקת. "ג'ייסון, אתה צריך להיזהר עם השפה סביבה." לוק נאנח כשאני מגלגל את עיניי וג'ולייט מתפתלת בזרעותיי. "אני יודע, אני יו- אלוהים אדיר- אוץ'!" אני צורח כשג'ולייט נושכת את ישבני בחוזקה אך אני נמנע מלקלל.

ידעתי שהיא חרא קטן וקינקי אבל לעזאזל... אני חושב שאני מאוהב?

לוק פורץ בצחוק ומביט בי בהבנה. "שכחתי להגיד לך. היא נושכת..." הוא מקרקר ויוצא מהחדר. "פרחחית קטנה, זה כאב." אני מוריד אותה מכתפיי ומסדר אותה על מותני בזמן שאני משפשף את ישבני הכואב. שנינו בוהים אחד בשניה בפרצופים זועמים לכמה רגעים, לפני שאנחנו פורצים בצחוק. "כל כך מצטערת, דאדי. מצטערת שנ-נשכתי, בבקשה. לא להיות כועס, בבקשה." היא אומרת בזמן שאני מניד בראשי. "אני ממש לא כועס, אהובה." אני אומר, מחכך את אפנו.

"אוקיי, הגיע הזמן שהנסיכה תתקלח." אני אומר, לוקח את הקערה ומניח אותה בכיור. היא כורכת את ידיה סביב צווארי כשאני מתחיל לחצות את הסלון אל עבר המדרגות. כשאני עולה על המדרגה הראשונה, ג'ולייט מחליטה להצביע על הכנופייה הצופה בטלוויזיה ולצעוק, "מה לעזאזל!" בפעם האחרונה.

"ג'ייסון, אלוהים, אני הולך להרוג אותך." אני פורץ בצחוק כשאני שומע את לוק צועק וממהר לעלות במדרגות. אני טורק את דלת חדרה מאחוריי ונועל אותה. לא הייתי כמו ג'סטין, בנוגע לחוק הקללות. כל עוד היא לא מקללת אותי ומתכוונת לזה, לא אכפת לי. כמו עכשיו, לדוגמא. היא לא תהיה בצרות.

"עכשיו, ג'ולייט, זאת מילה רעה מאוד. אל תגידי אותה שוב או שתקבלי פסק-זמן, בסדר?" אני שואל אותה, פותח את זרם המים ושופך מעט סבון אל האמבט. "א-אבל למה דאדי... למה דאדי יכול להגיד "לעזאזל" וג'ולייט... וג'ולייט לא?" היא שואלת כשאני מושיב אותה על הדלפק ומתחיל להפשיט ממנה את בגדיה. "טוב, מכיוון שדאדי ילד גדול והוא יכול להגיד מילים כאלו, בזמן שג'ולייט היא נסיכה קטנה ונסיכות לא יכולות להוציא מילים כאלו מהפה שלהן. מבינה?" אני מחייך אליה כשהיא מהנהנת.

"את יפהפייה, בייבי..." אני ממלמל, מסתכל על גופה העירום. היא מסמיקה כשאני מעביר את ידי במורד צדה ומלטף את מותנה.. לוק אומר שהוא מופתע שהיא כבר בוטחת בי כל כך, ושזה מעולם לא קרה, אפילו עם הבחור השני. ככל הנראה, לקח לה הרבה זמן להיפתח אליו אבל איתי, היא רגועה ובוטחת בי.

אני מגחך ומניח נשיקה על לחיה הסמוקה לפני שאני מרים אותה ומניח אותה במים החמים, לא לפני שאני בודק את הטמפרטורה ומוודא שהיא לא תשרוף את עורה המתוק.

לוקח את תיק צעצועי הפלסטיק שלה, אני עושה את מה שלוק אמר שהוא דפוס יום-יומי שאמה עשתה איתה בכל פעם שהתקלחה. זה היה דפוס יום-יומי ודפוסים כאלו היו החיים שלה. כמו שדגני פרוט לופס היו דפוס הבוקר שלה, קולות של חיות היו דפוס האמבטיה שלה. ג'ולייט היה עצבנית לאחרונה מפני שהיא גרה עם אחיה, והוא כמובן שלא יכל לעשות זאת איתה, אבל עכשיו שאני כאן, הכל חזר להיות בסדר בעולם.

"אוקיי, בייבי. מה הפרה אומרת?" אני שואל, מחזיק את הפרה הקטנה מפלסטיק כשפנייה קורנות והיא צווחת ומתיישבת על ברכיה. "מו-מו! פרה עושה מ-מווו!" היא עוצמת את עיניה בזמן שהיא מחקה פרה, גורמת לי להימס. "כל הכבוד, בייביגירל!" אני משבח אותה ולוקח חיה נוספת.

אני מחייך, מחזיק את חזיר הפלסטיק. "מה החזיר אומר, נסיכה?" אני לא יכול לחכות לשמוע את התשובה שלה. "חזרזיר! חזרזיר... הוינק ה-וינק! עושה הוינק הוינק!" היא מקמטת את אפה ונוחרת כמה פעמים בזמן שאני כמעט נפל מצחוק. מתוק.

לאחר כמה קולות של חיות, אני מחטט בתיק ומוציא את החיה האחרונה. יצא כי זו החיה האהובה עליה, חתלתול. אני משתנק בשובבות, מחזיק את החיה למעלה כשהיא צווחת בעדינות. "חתלתול! ח-חתלתול עושה מ-מיאו! מיאו! מיאו! חתלתול.. אני הכי א-אוהבת חתלתול! אני א-אוהבת חתלתולים." היא מצחקקת, לוקחת את הצעצוע מידי ומנשקת אותו בעדינות.

"את החתלתולה שלי." אני הומה, גורם לה להסמיק פעם נוספת. "דאדי... דאדי הוא גם החתלתול שלי. ג'ייסי... ש-שלי. החתלתול היפה שלי." היא אומרת, מלטפת את פניי ותוקעת את אצבעותיה בגומותיי שהתגלו מחיוכי הקורן.

"אז אני החתלתול שלך ואת החתלתולה שלי?" אני שואל והיא מהנהנת. "אני גאה להיות הדאדי והחתלתול שלך." אני צוחק ומנשק את ראשה. כל כך חמוד.

נקודת מבט: רוזי.

"איכס, אף מנוזל! כאילו, לגמרי מגעיל!" ג'סטין אומר בקול נשי ומוגעל כשהוא מנקה את פניי מהדמעות שהחלו לזלוג מהרגע שהתעוררתי. שחררתי צחקוק קטן בגלל התנהגותו השטותית, מה שלא קורה הרבה.

"הו, העלמה רוזי. הכל יהיה בסדר." הארולד אומר בזמן שהוא מושיט לי כוס תה. "תודה לך על העזרה המילים החכמות, מאפין אנגלי." ג'סטין אומר בציניות, לוקחת את התה ומתחיל לשתות אותו. אני מייללת ומקמט את מצחי לכיוונו. הוא היה קצת מתוח היום ולא ממש נחמד לאחרים.

"הו, תסתום את הפה, עלה מייפל קנדי. מאונן ארור שכמוך." הארולד נוהם ואני מנסה שלא לצחוק. ג'סטין רק נועץ בו את מבטו מעבר לכוס התה שלי. "היי," אני מתלוננת לבסוף וגונבת את הכוס מידיו, רק כדי לראות שהיא ריקה לחלוטין.

"חתיכה מטומטמת של בייקון קנדי," אני נוהמת, עצבנית שכל התה שלי נגמר. "תסלחי לי, גברת צעירה?" ג'סטין מרים את גבותיו כשהארולד מוזג לי כוס נוספת. "שמעת אותי." אני מתחצפת אבל פניי נופלות כשאני רואה את פניו. "א-אני מתכוונת... אני אוהבת אותך, דאדי. אתה כה חכם ומתוק. חתיכה חכמה וחמודה של בייקון קנדי. עלה מייפל חמוד ש-שכזה." אני הומה, תופסת את פניו עם ידי ומושכת אותו לנשיקה.

כשאני מתרחקת, הוא מצמם את עיניו לעברי ומניד בראשו. "טוב שאני אוהב אותך." הוא נאנח. אני מחייכת בזמן שניידו מצלצל.

"היי, ג'ייסון, מה קורה?" הוא אומר, גורם לי להרומם. "זה ג'ייסון?" אני שואלת, מנסה לחטוף את הטלפון אבל הוא מניח את ידו על פניי כדי להרחיק אותי. "אני חושב שאנחנו בסדר. קצת בכי, פעם ושם. היא הפרחחית הכי גדולה שפגשת היום, אבל אני מבין. היא לא יכולה להיות מושלמת כל הזמן, מבין?" הוא אומר בזמן שאני נוהמת על מילותיו.

"רגע, מה?" הוא שואל ופניו נופלות במעט. אני קופאת מטון קולו ומבטו ובוהה בו בניסיון למצוא כל סימן למה שהוא שומע.

"כן, אני רציני." אני שומעת, אבל האמירה לא מגיעה מהטלפון. היא מגיעה ממש מאחוריי. אני מסתובבת כל כך מהר, שאני כמעט פוגעת בצווארי ומביטה בג'ייסון.

"ג'ייסון!" אני צועקת בשמחה, רצה אל זרועותיו הפתוחות. "היי, בייב! איך החברה הכי טובה שלי?" הוא שואל, מחבק אותי בחוזקה ומבלגן את שיערי. אני מקמטת את פניי ועושה סימן של "ככה-ככה" עם ידיי, גורמת לו להחמיץ אץ פניו. הוא מתחיל לדבר, אך משהו מוזר קורה.

"הו... הו א-אלוהים... חתלתול!" אני שומעת נערה צועקת מהחדר השני, גורמת לג'סטין ולי לעצור ולג'ייסון לחייך. "דאדי! מ-מצאתי חתלתול! ח-חתלתול, בבקשה!" הקול צועק שוב בזמן שכולנו ממהרים להגיע אל הסלון כדי לראות נערה בלונדינית יושבת על הרצפה ומשחקת עם טוליז.

ברגע הזה, ברליוז נכנס אל החדר והנערה נראית כאילו היא הולכת לחטוף התקף לב. מחבקת את שני החתלתולים שלי קרוב אל חזהה, היא מרימה את ראשה ומחייכת אל ג'ייסון, שגם הוא חייך.

"מאפינס קדושים..." אני ממלמלת, מחברת שתיים ועוד שתיים ביחד. "יש לך בייביגירל חדשה ולא סיפרת לי?!" אני צורחת באושר ומעט כעס. שמחה שהוא שמח סוף-סוף וכועסת שלא ידעתי על העניין.

ג'סטין ואני מסתכלים על ג'ייסון חולה האהבה בזמן שהוא מושך בכתפיו ומגמגם. "טוב... הא... כן." הוא אומר לפני שהוא מצטרף לנערה על הרצפה ומושך אותה אל בין רגליו. זה נראה כאילו אצטרך למשוך את החתלתולים האלו מהאצבעות הקרות והמתות שלה, אם ארצה לראות אותם שוב.

"ג'ולייט..." ג'ייסון הומה, גורם לה לנהום, להמהם, ולהסתכל לתוך עיניו לרגע לפני שהיאא חוזרת להסתכל על החתולים. "ג'ולייט, תסתכלי עליי, בייבי." הוא אומר וצוחק בקלילות. אז אני מבחינה שיש משהו מיוחד במערכת היחסים הזו, ג'ייסון היה משתמש בטון ה'דאדי' שלו אם היא לא הסתכלה עליו בפעם הראשונה. אבל עכשיו, הוא צוחק והומה בשקט. מעניין.

מתנשמת בבוז לכיוונו, היא מרימה את ראשה עם שרבוב שפתיים חמוד. "דאדי... דאדי, החתולים, בבקשה... מה ר-רוצה? מה רוצה?" היא שואלת בזמן שג'סטין ואני חולקים מבט מסוקרן. שנינו שמנו לב שמשהו... לא בסדר?

"ג'ולייט, אני רוצה שתפגשי את רוזי וג'סטין. זוכרת את האנשים שסיפרת לך עליהם?" פניה קורנות כשהיא שומעת את השמות שלנו ופונה להביט לכיוונו. "היי! שלום! היי!" היא אומרת, מניחה את החתולים על הרצפה בזהירות ומתקרבת אלינו. כשהיא רואה את פנינו מקרוב, היא, שוב, נראית כאילו היא הולכת לחטוף התקף לב.

"א-אתה... ג'סטין ב-ביבר... הו אלוהים! ואת... את רוזי! אהבת חייו של ג'סטין!" היא צווחת בעוד שאנחנו צוחקים על ההערצה שלה. אני מצחקקת, מכיוון שהתנהגתי בדיוק ככה כשג'סטין ואני נפגשנו לראשונה.

וואו, עבר הרבה זמן. כמעט שנתיים ואנחנו עדיין מתחזקים. מה שמזכיר לי, חגיגת השנתיים שלנו מתקרבת. אני זוכרת ששנה שעברה, ג'סטין לקח אותי לרומא, ובואו נגיד שבקושי יצאנו מהמיטה בשבוע ההוא. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...

"אני מניח שאת קוראת את הבלוג שלי וצופה בסרטונים שלי." דאדי צוחק, כורך את ידיו סביבי ואוחז בי בחוזקה. ג'ולייט מבחינה בדבר ונמסה.

"אתם... אתם החיים של ג'ולייט, ב-בבקשה." אני מצחקקת על עיניה הרחבות וג'ייסון מנצל את הזמן כדי לחבק אותה מאחורה, בדיוק כמו ג'סטין. "טוב, נעים להכיר אותך, ג'ולייט." ג'סטין מחייך, גורם לה להסמיק.

"בכל אופן, כנראה שאני לא צריך להציג אתכם. בייביגירל, אולי תלכי לשחק עם החתולים בזמן שאני מדבר עם ג'סטין ורוזי." הוא הומה בעוד שהיא מהנהנת וממהרת אל החתולים.

שנינו צופים בו בציפייה כשהוא פותח את פיו כדי לדבר. "אם לא שמתם לב, לג'ולייט יש... כמה בעיות בדיבור. מכיוון שהיא אוטיסטית, בצורה חמורה. אבל חבר'ה, ברגע שראיתי אותה, ידעתי שאני הולך לאהוב אותה לנצח. תסתכלו עליה." הוא מצביע על ג'ולייט המתוקה כשהיא מוחצת את טוליז לחזה ומחבקת אותה בחוזקה. כולנו הומים בשקט.

"אני יודע. אז כן, ג'ולייט היא הבייביגירל החדשה שלי. היא מאוד חכמה אבל אתם צריכים להיות סבלניים איתה. היא אוהבת לדבר אבל לפעמים מתקשה, וזה בסדר. תנסו שלא לעשות הרבה רעש, אבל אני יודע ששניכם זהירים בגלל גברת רוזי." ג'ייסון מחייך אליי ומנשק את מצחי.

"אנחנו נשאר עד לאחר יום ההולדת שלך. בסדר, נסיכה?" הוא אומר ואני מחייכת ומהנהנת.

"חתלתול," אנחנו את ג'ולייט אומרת וכולנו פונים כדי להביט בה. אני מופתעת כשאני רואה שהיא מדברת לג'ייסון ולא לחתול. "היא קוראת לך 'חתלתול'?" אני שואלת, מצחקקת בעדינות בזמן שג'סטין פורץ בצחוק. ג'ייסון מסמיק ומהנהן, משפשף את עורפו. "היא... היא מאוד אוהבת חתולים, אם לא שמתם לב."

"אני לא הולכת!" אני צווחת, אוחזת ברגל המיטה של דאדי בעודו מנסה למשוך אותי בכל כוחו, יום לאחר מכן. "רוזלין קלייר, תזיזי את הישבן שלך מהמיטה הזו לפני שאני אפליק לו!" הוא נושף, מושך אותי חזק יותר.

ברגע הזה, אני משחררת את אחיזתי. שנינו עפים לצד השני של החדר ואני נוחתת עליו. "את חייבת להפסיק לעשות את זה!" הוא נוהם, משפשף את גבו. "אני לא הולכת." אני נוהמת, מתחילה לזחול מתחת המיטה כדי להתחבא, אבל אני מייללת ואוחזת ברצפה כשאני נגררת חזרה אליו.

"בייבי..." דאדי הומה כשאני מתחילה לבכות. הוא מרים אותי ומחבק אותי, מתיישב על כיסאו האהוב והגדול. "אני ל-לא רוצה ללכת! אני לא ר-רוצה לראות את ה-הפרצוף שלו יותר!" אני מייבבת, מחככת את פניי חזו בזמן שהוא מלטף את ישבני ושיערי ברוגע. אני יודעת איזה ראיות יראו שם ואני לא רוצה לראות אותם או שג'סטין יראה אותם.

"אני יודע, בייביגירל, אני יודע." הוא נאנח, נושק למצחי לכמה רגעים, עוצם את עיניו ונאנח. "אנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו צריכים להכניס אותו לכלא. השגתי לך את עורך הדין הטוב ביותר מהקבוצה שלי ואנחנו נלחם עד המוות כדי לוודא שהוא לא יראה את אור היום לעולם." הוא אומר ואני כמעט ויכולה לשמוע את הדמעות הממלאות את עיניו.

אנחנו יושבים על הכיסא במשך כמה דקות בשקט ואני מכניסה את אגודלי לפי מבלי שהוא יראה. אני חושבת שהוא ידע על זה אבל לא אמר כלום, כנראה שלא רצה להעציב אותי יותר. מהיותו סטרילי, הוא חושב שמציצת אצבע זה מעשה מגעיל ודורש שאשתמש במוצץ שלי, אבל, נו טוב.

"בייבי, יש לנו שעתיים למשפט... אנחנו צריכים להלביש אותך עכשיו." הוא אומר, נעמד וסוחב אותי ככלה אל חדרי. פותח את זרם המים, הוא ממהר להפשיט את בגדיי ולהניח אותי במים החמים.

מה שמפתיע אותי היה שגם הוא התפשט ונכנס אחריי. "היי, סקסית." הוא מתגרה, נושך את שפתו וקורץ לי לפני שהוא מושך את גופי המופתע אליו. אני מצייצת כשהוא חופן את ישבני ולוחץ, מניח נשיקות פתוחות וחמות על לסתי ומורד צווארי. "את מחרמנת את דאדי כל כך, בייביגירל." הוא מגרגר בזמן שאני מביטה בו בעיניים פעורות.

זה התפתח במהירות.

אני משתנקת כשידו מחליקה מישבני לאיברי באיטיות, ולוחצת בעדינות כך שרק קצה אצבעו האמצעית נכנסת פנימה. "רוזי שלי, הבייבי שלי, יקירתי, אהובתי... בבקשה תתני לי להראות לך כמה אני אוהב אותך לפני שנראה אותו. תני לי להראות לך, על אף שהוא נגע בך, שאת עדיין שלי ואני עדיין סוגד לגוף שלך כמו הנסיכה שאת באמת." הוא נושך את תנוך אוזני בעוד שנשימתי מתחילה לצאת כיבבות והתנשפויות. "את סומכת עליי, יקירה?"

דמעה בודדה זולגת במורד פניי כשאני מתרחקת ומסתכלת לתוך עיניו, תופסת את לחיו השמנמנות ובעלות גומות החן בידיי. "אני סומכת עלייך עם כל מה שיש בי." אני לוחשת בזמן שעיניו רוקדות ונוצצות באהבה ואני בטוחה שהוא יתחיל לבכות בכל רגע. אולי, בשביל האגו הגברי שלו, אעמיד פנים שאלו מי המקלחת.

"אלוהים אדירים, פשוט תני לי לאהוב אותך כבר," הוא דוחף אותי נגד קיר המקלחת ושפתיו פוגשות בשלי בתשוקה. אני גונחת כשהלשונות שלנו נלחמות ומלטפות אחת את השנייה; ידיי נקברות בשיערו הפרוע, ארוך והרך. הוא מחכך את מותניו נגד שלי, יוצר חיכוך מתוק ורצון בתוך תוכי שמחכה שימלאו אותו. "בבקשה," אני מתחננת בחוסר נשימה נגד שפתיו לפני שאני מתרחקת. נשימתו החמה בריח מנטה מתפשטת על לחי בנשימות כבדות.

"בבקשה, מה, נסיכה?" הוא מתגרה, ידו זזה כדי ללטף את דגדגני בעדינות. "בבקשה... תעשה איתי אהבה." אני נושמת החוצה, מרגישה, באופן מוזר, שמשקל רב ירד מכתפיי. "אני אשמח לעשו איתך אהבה." הוא אומר, מרים אותי וכורך את רגליי סביב מותניו.

אני צופה בהערצה כשהוא מלטף את איברי הרטוב ומשחררת גניחה. "תמיד רטובה בשבילי, בייבי." הוא גונח, מניח את איברו הקשה נגד איברי. מכינה את עצמי, מפני שהפעם האחרונה ששכבנו הייתה לפני שנחטפתי, אני רועדת ונושכת את שפתי כדי להרגיע את נשיפת הכאב שלי כשהוא מחליק אותי על איברו.

שנינו צועקים כשאנחנו מרגישים שכל רגש פוגע בנו בבת אחת. הוא דומם בתוכי, קובר את ראשו בצווארי כשהוא רועד מהתחושה. אני אוחזת בשיערו בחוזקה ביד אחת בזמן שהשנייה מכסה את פי כשדמעות זולגות במורד פניי.

אחרי שעברתי את מה שעברתי, תחושת אופוריה אופפת אותך כשהאדם לו את שייכת עושה איתך אהבה. פחדתי יותר מדי זמן ונתתי לפחדים שלי להשתלט על חיי. שכחתי איך סקס מלא אהבה והסכמה מרגיש.

רגליי רועדות כשהוא מתרחק ואז, באיטיות, חוזר פנימה. הוא מקלל לעצמו, מסתכל מטה על גופנו המתחברים בצורה מושלמת כמו חלקי פאזל. "התגעגעתי אלייך כל כך, מלאך... ה-הו אלוהים." הוא נושף כשאני מתהדקת סביבו, שורטת את גבו המושלם. "את אוהב את זה, בייבי?" הוא הומה, אוחז במותניי ומחליק אותי על איברו באיטיות או בנוקשות, פוגע בנקודת הג'יי שלי בצורה מושלמת, בכל פעם.

"כ-כן!" אני גונחת, מנסה לתפוס במשהו אך לבסוף מפילה את כל הבקבוקים לרצפה, גורמת לרעש מעצבן וחזק. "כן, מה?" הוא אומר, מתחיל להידחק לתוכי חזק יותר. "כו, דאדי!" אני צורחת כשהוא תופס בפניי ומכריח אותי להביט לתוך עיניו החומות כדבש, מלאות התשוקה ולאחר מכן, הוא מניח את מצחו נגד שלי.

"לעזאזל!" הוא משתנק, פניו מתכווצות בזמן שדחיקותיו נהפכות למרושלות. זורקת את ראשי אחורה, אני משחררת גניחה ארוכה כשהאורגזמה שלי פוגעת בי לפתע. "הו אלוהים!" אני צורחת כשהוא מתחיל ללטף את דגדגני בעודי גומרת. אני מתפתלת על איברו ורועדת כשמשהו לא נורמלי קורה; נוזליוצא ממנני כשהאורגזמה מתעצמת. "הו, לעזאזל!" ג'סטין גונח, מתרחק וגומר על בטני, אך המים החמים שוטפים את פורקנו במהירות.

אנחנו עומדים בשקט, ממלאים את גופנו באוויר לכמה רגעים, לפני שהוא מתחיל לצחוק בשעשוע. "בייבי, עשית הרגע מה שאני חושב שעשית?! אלוהים, גרמתי לך להשפריץ!" הוא צוחק, עיניו נוצצות כאילו השיג הרגע הישג משנה חיים. "אני חייב לעשות את זה שוב!" הוא אומר, מתכונן להידחק לתוכי שוב אך אני עוצרת אותו.

"וואו, אדוני. אנחנו צריכים להתארגן.. ואני לא חושבת שאצליח לעמוד בזה בפעם השנייה." אני ממלמלת, גורמת לו לצחוק ולהניח אותי על הרצפה. רגליי מתחילות להתנדנד ואם הוא לא היה אוחז בי, הייתי נופלת. "עשיתי אותך טוב, בייבי. אפילו הרגליים שלך לא יכולות להחזיק אותך." הוא משתעשע, מחזיק בי בחוזקה.

נאנחת, אני מחככת את פניי בבטנו העליונה ומסמיקה קלות. "לא, אבל באמת, בייביגירל. תודה שאת סומכת עליי ואוהבת אותי מספיק כדי לעמוד מול הפחדים שלך." הוא אומר, מניח נשיקה על קודקוד ראשי ומלטף את גבי. "תודה לך על איך שאתה ועל כך שאתה אוהב אותי מספיק כדי שאוכל לסמוך עלייך עם חיי." אני אומרת, נעמדת על קצות אצבעותיי ומכווצת את שפתיי, מתחננת לנשיקה. מתכופף, הוא נענה לבקשתי ושפתינו נפגשות לנשיקה תשקותית נוספת. "אני אוהבת אותך." אני ממלמלת בין הנשיקות. "גם אני אוהב אותך, נסיכה. עולמי נהפך לטוב יותר רק מפני שאת נמצאת בו." הוא אומר, מתרחק ומנשק את מצחי פעם נוספת.

"בכל אופן, אנחנו באמת צריכים להתחיל להתארגן. עכשיו." הוא אומר, לוקח את בקבוק השמפו ומניח קצת על שיערי.

נקודת מבט: ג'סטין.

ההנסיעה לבית המשפט לוותה בהרגשה הזויה. תחושת שנאה משולבת עם רוגע נחתה עליי כמו מפל מים. אני יכול רק לדמיין כיצד רוזי מרגישה. אם כבר מדברים עליה, היא אוחזת בידי ובידו של ג'ייסון כל כך חזק שאני בטוח שהן הולכות לנשור.

ג'ייסון, מהיותו אידיוט, החליט לבוא לבית המשפט, המוקף בשוטרים. אתם בחיים לא תצליחו לדמיין את השוק שקיבלתי כשיצאתי מחדר השינה שלי וראיתי שג'ייסון צבע את שיערו לבלונד פלטינה והרכיב עדשות מגע בצבע כחול. רוזי באמת צרחה והתחבאה מאחוריי כשהיא ראתה אותו וג'ולייט התחבאה מתחת השולחן כשהוא ניסה להוציא אותה החוצה במשך שלושים דקות. הארולד אפילו ניסה להרביץ לו עם כפכף אחרי שהקיף את הפינה וחשב שהוא פורץ. לפחות לא יוכלו לזהות אותו בקלות...

רואה שעורך הדין שלי והקבוצה שלו קוראים לנו, כולנו עושים את דרכנו אליו כדי לשוחח על מה שעומד לקרות. "מר ביבר, אני אומר לך עכשיו שהראיות שיש לנו על הגבר הזה, הן הזויות. יש לנו מספיק כדי להכניס אותו לכלא לכל החיים ולא רק בשביל התיק הזה, אבל מעל חמישים בנות נוספות הגיעו כדי להעיד נגדו. זה אבוד בשבילו, אדוני." הוא מחייך אלי ואל רוזי, טופח על כתפי.

באיטיות, פניו נהפכות לרציניות והוא מושך אותי הצידה, הרחק מכולם. "הראיות שיש לנו הן, מאוד גרפיות. סרטונים, תמונות, הקלטות, דברים אחרים. ייתכן שזה יגרום לה לנסיגה וזה יעורר בך משהו גם כן, אז אני רוצה שתדע כדי שלא תיכנס לשם מבלי לדעת." אני מהנהן בעגמומיות, חוזר אל רוזי ומחבק אותה בחוזקה. ג'ייסון שולח לעברי מבט מתשאל אך אני מניד בראשי.

"את מוכנה לזה, בייביגירל?" אני לוחש כשאנו צועדים במורד המסדרון האחורי, מתכוננים להיכנס פנימה. היא מנסה להחביא את משיכת האף הקטנה ומהנהנת, גורמת לי לעצור. מושך אותה לצדי, אני מתכופף ומניח את מצחי נגש שלה, מביט לתוך עיניה. הריקנות בהן מפתיעה ומפחידה אותי מעט. "את יכולה לעשות את זה, יקירה. את חזקה. יש בך את הכוח הקטן הזה, נסיכה." אני אומר, גורם לה לפרוץ בחיוך קטן אך המבט בעיניה לא משתנה. "אני אהיה שם לידך בכל הזמן, ואם משהו יפחיד אותך, תסתכלי עליי או שתחזיקי בידי. אנחנו נעבור את זה, יקירה. כמו שאנחנו תמיד עוברים. אני אעשה את כל מה שאני יכול כדי לתקן אותך. אם בכי הוא הדרך היחידה, אני אטבע בים הדמעות שלי רק כדי לראות אותך מחייכת שוב." אני הומה, מוחה את הדמעה הבודדת מלחיה ומנשק את מצחה. "אני אוהב אותך, זה אומר שאני לא נמצא פה רק בשביל החלקים היפים. אני נמצא כאן בכל מצב.

נשימתי נעתקה כשנכנסתי לאולם וראיתי אותו יושב שם. מה שהפתיע אותי היה שרוזי התנהגה בנורמליות לחלוטין, אבל המבט הריק על פניה לא נמחק. אני מניח שהיא שיתקה את עצמה בשביל המאורע, מה שהיא עשתה בצורה מעולה.

ג'ייסון וג'ולייט מחבקים את רוזי במהירות לפני שהם מתיישבים מאחורה. אוחז חזק בידה, אני מוביל אותה אל השולחן, שלצדו ישב עורך הדין שלנו. אני מתעלם מהחיוך המעושה והמוזר שלו בזמן שהוא יושב בצד השני בסרבל כתום. "כל הנוכחים, נא לעמוד." כולנו נעמדים בשקט מביך כשהשופט נכנס והכל מתחיל. לבי הולם בחזי ואני בטוח שכך גם לבה של רוזי.

הכל הלך חלק עד ש, "מר ריצ'רדס, בבקשה תראה את הראיות שלך נגד הנאשם." השופט מדבר אל עורך הדין שלי, גורם לי להתכווץ. אני יודע שמה שהוא יראה הולך לקרוע אותי לגזרים, ולהוביל את רוזי להתמוטטות נפשית. סיפרו והראו לנו כמה מהדברים שהם הולכים להראות, אבל לא הכל. אני יודע שרוזי ראתה הכל אבל אני לא, מאחר שהיא לא הסכימה שאכנס לחדר. אני מניח שהיא ניסתה להגן עליי. "בייבי, תסיטי את מבטך אם זה יתחיל להפחיד אותך." אני לוחש באוזנה, אפילו שאני צריך להגיד את זה לעצמי, והיא מהנהנת.

"אדוני השופט, גבירותיי ורבותיי של חבר המושבעים, הקבוצה שלי ואני עבדנו במשך הרבה הזמן, שעות ארוכות וקשות כדי למצוא את הראיות שאני עומד לחשוף. בבקשה, שימו לב, התוכן הינו תוכן גרפי. תודה." עורך הדין שלנו אומר, פוסע אל קדמת החדר, מול מסך הטלוויזיה.

התמונה הראשונה שצצה לא הייתה הגרועה ביותר, אך עדיין היה קשה להסתכל עליה. התמונה הראתה כלוב קטן עם שלשלאות תלויות מעליו. כתמי דם לכלכו את הרצפה והקירות. רוזי משחררת יבבה קטנה מהמראה.

"בתמונה הזו אנו רואים את הכלוב הקטן שבו העלמה דניאלס הוחזקה בניגוד לרצונה ועונתה כמה וכמה פעמים על-ידי הנאשם. הדם שאתם רואים כאן נבדק והוא אכן שייך לעלמה דניאלס." הוא אומר בעת שכל האולם בוהה בתמונה. השנאה והכעס בעבעו בי בכל שנייה שעברה.

הראייה השנייה לא הייתה תמונה, היא הייתה סרטון, והדבר קרע את לבי. הממזר הקליט את עצמו כופה את עצמו על הבייביגירל שלי בניגוד לרצונה בזמן שהיא צורחת את שמי שוב ושוב ומתחננת לרחמים. עיניי נעצמות בזמן שבטני מתכווצת כשהיא מתחילה לצרוח את שמי כדי שאבוא להציל אותה, כל כך הרבה וכל כך חזק שקולה כבר נהפך לצרוד. אחזתי בכיסא כל כך חזק שהופתעתי שהבד לא נקרע ממנו. ידעתי שהוא עשה דברים מיניים איתה, אבל לא ידעתי שהוא כפה את עצמו עליה.

משיכות אף ומלמולים קלים נשמעים ברחבי בית המשפט ההמום והשקט, כשהסרטון נגמר. מפינת עיני, אני יכול לראות את ג'ייסון הבוכה מלווה את ג'ולייט הבוכה והרועדת אל דלתות הכניסה. הלוואי שיכולתי לצאת מכאן בריצה ובבכי גם כן.

"כפי שאתם יכולים לראות, הנאשם, מר קריסנוב, התעלל מינית בלקוחתי, העלמה דניאלס, מספר פעמים, והקליט את עצמו עושה זאת. יש בידי עוד סרטונים מהסוג הזה, אבל אני לא חושב שיש צורך להראות אותם. הבנתם כמה נוראי ומבחיל הגבר הזה." הוא אומר בזמן שאינני מצליח להוריד את עיניי מפנייה הקרות וחסרות ההבעה של רוזי. לחיי רטובות ממיליון הדמעות הזולגות במורד פניי. איך היא מצליחה להיות רגועה בזמן שאני זה שמתפרק? לא אני אמור להיות החזק במצב הזה?

בזמן שעוד סרטונים ותמונות הוצגו על המסך, כך בטני התכווצה ותחושת הקיא העולה בגרוני גברה. הצוות שם לב והניח את פה האשפה לידי, בשקט. הם הראו את התמונות של הצלקות והחבלות של רוזי לאחר שנמצאה. עוד תמונות של דברים כמו מצעים ספוגי דם וכלובים קטנים ואפלים שאף אחד לא יכול לחיות בתוכם, נראו על המסך.

התמונה האחרונה הייתה יותר מדי בשבילי. זאת הייתה התמונה המזעזעת ביותר שראיתי מימיי. היא קרעה אותי לגזרים ולבי הרגיש כאילו נתלש ממקומו ונזרק לצד השני של החדר. לא יכולתי לעצור את זה יותר ומיהרתי לתפוס בפח האשפה, מקיא לתוכו בזמן שאני בוכה בקולניות.

בחצי האחד של התמונה היה התינוק שלנו, אני מניח שהתמונה צולמה ממש לאחר שהוא נלקח מגופה של רוזי. כנראה שהתמונה צולמה על-ידי ולאד. החצי השני היה, אני מניח, הגופה שהם מצאו אחרי שהם ערכו חיפוש בשטח האחוזה.

זה דבר אחד לדעת שהילד שלך נלקח ממך ולראות את הצלקת על אהבת חייך בכל יום. אבל לראות את התמונות והראיות של ילדך, הנקרע מהחיים ומאימו, זה דבר אחר לחלוטין, דבר לא אנושי. אני לא חושב שאהיה אותו הדבר שוב.

4129 מילים של כאב (טוב חצי מהן)

וואו, שנים לא תרגמתי פה פרק. כל כך התגעגעתי לספר הזה:(

אני ממש ממש מתנצלת על ההמתנה הזו, אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל זה פשוט פרק קשה (אתן כנראה מבינות למה...) אז היה לי ממש קשה לקרוא/לתרגם את הפרק הזה כי תמיד הפסקתי כי התחלתי לבכות ממנו.

הוא הרס אותי ברמות ולא יכולתי להביא את עצמי, במשך חודשים, ללסיים אותו.

אבל סיימתי, ואני גאה בעצמי!

אני מקווה שנשארו בנות שתקראנה את הספר הזה! כי אני חושבת (מקווה) להעלות עוד פרק עד שהעניין באיי דו ייפתר:)

ערב טוב לכן מתוקות! אוהבת!3>