נקודת מבט: ג'סטין.

"חברים! ו-וואה!"

אמילי צווחת בבהלה כשאני מפספס מדרגה מהיותי שיכור ונופל במורד המדרגות. אני נאנק, כאב מורגש בגופי אך לבי כואב יותר ממה שכאב פיזי מכאיב לי. "ג'סטין, אתה בסדר?!" אמילי רצה אליי בזמן שהארולד נועץ בי את מבטו מהצד השני של החדר, אבל עדיין יכולתי לראות את הדאגה בעיניו. הוא כועס עליי מכיוון שפגעתי ברוזי בגלל המעשים שלו.

"תשאירי אותי פה למות," אני גונח, מניח את ראשי על המדרגה האחרונה. "לא מגיע לי לחיות. פגעתי ברוזי שלי," אני מייבב לפני שאני משמיע קול מרוצה כשאני מבחין שהוויסקי שלי לא נשפך, ולוגם ממנו. "היי!" אני מתבכיין כשהבקבוק נלקח מידיי. מרים את ראשי, אני מביט בהארולד המהורהר.

"הו שלום, ה'," אני מנפנף ומחייך בשכרות אליו. "הקוקו שלך נראה פשוט מדהים הערב. עשית משהו חדש?" אני משהק, מלטף את נעליו המצוחצחות בהיסח-דעת. "כן, התקלחתי. משהו שאתה צריך לעשות מכיוון שאתה מסריח, עלה מייפל." הוא אומר, מניד בראשו ועוזר לי לקום.

אני מועד מעט, לפני שמחזיק את עצמי על המעקה. "אופסי!" אני מגחך לפני שאני מאבד את שיווי משקלי שוב. "אוקיי, אני חושב שהגיע הזמן שתלך לישון, אדוני. אתה צריך לעבוד מחר." הארולד אומר, עוזר לי לעלות במדרגות.

"אני ל-לא רוצה!" אני רוקע את רגלי כמו ילד כשהוא מוביל אותי אל חדר השינה. "ג'סטין דרו," הארולד נוזף, גורם לי לזעוף ולנשוף בבוז. "אל תשתמש בשם השני שלי כאילו אני ילד בן שנתיים, תודה רבה באמת... עכשיו תכסה אותי! קר לי, הארולד," אני בולע את מילותיי, מחליק תחת הסדינים.

הוא נושף בכבדות ומגלגל את עיניו, תוחב את השמיכה סביב כתפיי. "ת-תודה, מאפין אנגלי." אני נאחנ, מסתכל בעצב על צדה הריק של רוזי. "אני אכין לך תה," הוא אומר,, יוצא מהחדר עם ידיים שלובות מאחוריי גבו. אני מגלגל את עיניי.

זה צריך להיות משפט המחץ שלו. זה כנראה היה הדבר האחרון שהוא יגיד לפני שימות.

מקרב את ידי אל השידה לצד המיטה, אני ]ותח את המגירה העליונה. "יש!" אני צורח, תופס בבקבוק וודקה החבוי מאחר שהארולד לקח ממני את בקבוק הוויסקי. "במורד הגרון. תגרום לכאב להיעלם, חברי הטוב." אני לוחש, לוגם לגימה ארוכה לפני שאני מתכווץ מהצריבה ומניד בראשי. "כל כך טוב," אני גונח.

נשען שוב, אני אוחז בצעצוע האהוב על רוזי שהיא השאירה ומחבק אותה קרוב לחזי. רציתי לשלוח אותו לביתו של ג'ייסון אבל אני אנוכי ומפני שהוא מריח כמוה, אני רוצה להשאיר אותו אצלי.

משחרר יבבה חזקה, אני לוגם שוב מהאלכוהול. מוחי מתחיל לחשוב על מה שרוזי היפהפייה שלי עושה כרגע.

נקודת מבט: ג'ייסון.

"היי, בוס. שמח שחזרת," כמה מאנשי המאפיה שלי מברכים אותי בכניסה לבית בזמן שאני מחזיק בג'ולייט הישנה ביד אחת וברוזי העייפה בשנייה. "והבאתי איתי חברה חמודה," אני מחייך חיוך מעושה, מקרב את רוזי בזמן שהיא מייבבת כשהיא פוקחת את עיניה בישנוניות ורואה את הגברים הזרים והענקיים מולה.

"אני הולך להשכיב את הקטנות האלו ואז אחזור. תתכוננו לפגישה בעוד עשר דקות." אני מנחה, נכנס למצב "אני ג'ייסון מקאיין המזוין" ברגע שאני צועד פנימה. הם מהנהנים והולכים לאסוף את כולם בדרכם לחדר הפגישות.

עושה את דרכי במעלה מדרגות השיש, אני צועד במורד המסדרון ומקיש את הקוד כדי להיכנס לחדר השינה שלי. אני שואף באושר ועוצם את עיניי בשמחה לרגע כשאני נכנס פנימה וסוגר את הדלת. אני אוהב את חדר השינה שלי.

מניח את הבנות על המיטה, אני מוודא שהן מכוסות ונוח להן לפני שאני מנשק את מצחן. "חלומות מתוקים, בייביגירל'ז." אני הומה, מבריש את שיערה של ג'ולייט מפנייה. אני מחייך כשהן מתחבקות כדי לחמם את עצמן, כמו החברות הכי טובות שהן באמת. אני משחרר את הוילון מהמעקה ומושך אותן כדי לכסות אותן.

"יסמין? אלאדין? סנואו? שירחאן?" אני קורא בשקט, מסתכל סביב אחר הפרחחים הקטנים. שומע נהמה קולנית מהחדר השני, אני צועד למשרד שלי.

"הנה אתם! תינוקות שלי, מי שם אתכם בכלובים שלכן? אתם בטח רעבים," אני הומה לטיגרסים ולנמרי המחמד שלי, מקבל שריקה עדינה משריחאן.

"קדימה, תצאו." אני פותח את דלת הכלוב ונופל לרצפה על-ידי החיות שלי. "הו תינוקות שלי!" אני צוחק, מקבל את הנגיחות והליקוקים שלהם בשמחה. למה יש לי טיגרסים ונמרים? טוב, לרוב לאנשים יש רוטווילרים ופיטבולים, אבל לי יש טיגרסים ונמרים. תדמיינו פרצוף של פורץ כשהם נכנסים לבית שלי, מצפים לכלבי שמירה, אבל מקבלים נמרי שמירה. גם אני הייתי מחרבן בתחתונים!

"סנואו, שירחאן, בואו. אתם צריכים להגן על הנסיכות הישנות." אני הומה אל הטיגרסים הבנגלים הלבנים-כתומים שלי אחרי שאני מאכיל אותם. אלאדין, הנבגל השלישי שלי, ויסמין, הנמרה הפרסית שלי, מתחבקים על השטיח. הם זוג אוהבים אם לא שמתם לב, כמו סנואו ושירחאן.

מדריך את שירחאן וסנואו אל חדר השינה שלי, הם קופצים על המיטה שלי במידיות ונשכבים ליד רגליהן. "תשמרו עליהן עם חייכם, מתוקים," אני מצווה, מקבל גרגור ונגיחה משניהם.

מחייך, אני מתסובב ויוצא מהחדר עם אלאדין ויסמין העוקבים אחריי. לפני שאני הולך, אני מדליק את המוניטור ולוקח את המכשיר השני איתי במקרה והן יתעוררו. כשאני מסיים, אנחנו יורדים במדרגות ואני פוסע אל עבר חדר הפגישות שלי.

אני פותח את הדלת בחוזקה וכל הנוכחים בחדר משתתקים. "שלום, בנים. חזרתי." אני מחייך חיוך מעושה כשאני שומע את מחיאות הכפיים שלהם.

"תירגעו עכשיו, תירגעו." אני מורה, מתקרב אל הבמה. כמה גברים מתפתלים או קופאים כשחיות המחמד שלי עושות את דרכן בין האנשים, מחכות שמישהו יעשה צעד לא נכון. "יש לי משימה חדשה וחשובה מאוד שעומדת לקרות ואני צריך לבחור חמישה גברים שיצטרפו אליי בסוף השבוע. זה אומר שכולם צריכים להיות רציניים כדי שאוכל להחליט בעוד שלושה ימים.

המשימה הזו מאוד חשוב כך שאם מישהו ימצמץ לא נכון, אני לא אהסס לשים כדור בין העיניים שלכם. אם אתם חלק מהחמישה, תוצאות המשימה הזו יתארו האם הזמן שלכם על כדור הארץ הגיע לסיומו או לא..." אני בוהה בגברים מולי במבט קר, שולח פחד לנשמותיהם.

אני עובר על כל המידע שיש לי על קרלה במהירות. "שא-" צרחה חזקה גורמת לי לקפוא כשאני את מה שקרה ומזהה את הקול; רוזי. "חתלתול!" צרחה נוספת מלווה את הצרחה של רוזי בזמן שאני רץ מהחדר. כמה גברים עוקבים אחריי עם אקדחים שלופים.

אני ממהר ומקיש את הקוד ופותח את הדלת בסערה. מה שראיתי היה מראה מיוחד.

רוזי מייבבת בפינה, מתחבאת משירחאן, שהמשיך לנגוח בה ולהתחכך בה בניסיון לגרום לה להפסיק לבכות. יש לו נפש עדינה מתחת היכולת שלו להרוג מישהו בשלוש שניות.

בצד השני של החדר, ג'ולייט ציחקקה וצחקה בזמן שחיבקה את סנואו בחוזקה. "חתלתול חמוד... חתלתול ג-גדול, בבקשה. כזה נחמד... חתלתול נחמד." היא מחייכת, קוברת את ראשה בפרוותה הלבנה של סנואו.

"רוזי, מותק," אני הומה, גורם לה לזנק ממקומה בצד השני של החדר אל ידיי. "הו, רורו," אני נאנח כשהיא מייבבת . לתוך צווארי. החברה הכי טובה המסכנה שלי... "התעוררתי והיה ט-טיגריס מול ה-הפרצוף שלי! הפחיד אותי!" היא מייבבת, אוחזת בי בחוזקה. ג'ולייט, שלא יכולה להבין רגשות כל כך טוב, נראתה מבולבלת והמשיכה לשחק עם ה"חתלתולים". ידעתי שהיא תאהב אותם, אבל רוזי? לא כל כך.

"אני רוצה את הד-דאדי שלי!" היא מייללת בזמן שאני מנדנד אותה קדימה ואחורה. "אני יודע, בייבי, אני יודע." לבי כואב בשבילה. הוא אוהבת את ג'סטין כל כך שזה לא אמיתי. היא מוכנה למות בשבילו והוא מוכן לעשות את אותו הדבר בשבילה.

"בואי, נסיכה. הם לא יפגעו בך. הנה," אני כורע ברך איתה כשיסמין מתקרבת אלינו בסקרנות. "הם כאן בשביל להגן עליך. רואה?" אני מחייך כשיסמין נוגחת ברגלה ומתחככת נגדה. רוזי מתכווצת בפחד ומייבבת בעדינות. "ששש, מותק. תלטפי אותה. היא לא תפגע בך, אני מבטיח." אני אומר והיא שולחת את ידה בביישנות, מלטפת בעדינות את פרוותה המנוקדת והרכה.

"ילדה טובה," אני הומה, מלטף את גבה בעדינות. אני יודע שהיא על סף התמוטטות עצבים אז אני צריך לנהוג בזהירות ולוודא שהיא רגועה ומרגישה בנוח.

"היא מ-מאוד נחמדה," היא מושכת באפה בזמן שיסמין מגרגרת מהחיבה. "רואה?" אני מדגדג את בטנה והיא מחייכת. "אמרתי לך שאת תהיי בסדר. עכשיו, אתקשר לדאדי שלך כדי שתוכלי לשמוע את הקול שלו לפני שתלכי לישון. בואי, ילדה יפה. תעקבי אחריי." אני מחייך, לוקח את ידה ומוביל אותה למשרד שלי. אני מנשק את ג'ולייט במהירותבעודה משחקת עם חיות הפרא כאילו היו חיות בית רגילות.

מתיישב על כיסאיף אני מושך את רוזי לברכיי כדי שתוכל לשמוע את קולו של ג'סטין כשהוא יענה. מחייג למספרו, היא מתפתלת וצווחת בקלילות כשהוא עונה.

"הלו?" הוא מושך באפו, קולו מלא כאב ועייפות. רואה את רוזי עומדת להגיד משהו שיוביל להריסת הכיסוי שלנו, אני מכניס את המוצץ שלה לפיה במהירות. היא נאנחת ומניחה את ראשה על כתפי. המוצץ מדגדג אותי כשהוא זז מעלה ומטה.

"היי ג'סטין, איך אתה מחזיק שם?" אני שואל, מלטף את תלתליה של רוזי כדי להרגיע אותה. "נורא," הוא אומר בחוסר רגש לפני שהוא מתחיל להשתעל, גורם לרוזי להתכווץ. "אני עומד לשתות עד שאכנס לתרדמת." הוא ממשיך ואני שומע אותו זז מצד לצד. ברקע, קולו העמוק של הארולד ממליץ לו לשתות תה, והוא מסכים.

"איך רוזי שלי?" הוא שואל, והיא מרימה את ראשה כששמה מוזכר. "איך אתה חושב שהיא?" אני שואל, משחק את תפקידי היטב. הוא נאנח בתגובה ושקט שורר לכמה רגעים.

"תדאג שהיא לא אוכלת דגים, אגוזים או סלרי, אוקיי? היא אלרגית, זוכרת? וכל המידע הרפואי שלה ומספרי הרופאים שלה נמצאים בכיס המזוודה שלה." הוא מתחיל לקשקש ואני יודע שזו הולכת להיות שיחה ארוכה.

"אוקיי, ג'סטין," אני נאנח, מתמקם בנוחות לקראת הנאום של "תטפל בבייבי שלי" שכבר שמעתי שש מאות פעמים.

"היא אוהבת תחליב רצחה בריח תותים ושמנת ופצצות אמבטיה של לאש. היא מעדיפה אמבטיות מאשר מקלחות, זה מרגיע אותה. ואל תסתכל עליה כשהיא עירומה, לעזאזל. היא שלי. יש לך בייביגירל משלך. שלא תעז להגיד משהו או להתסכל בגועל על הצלקות שלה. היא יפהפייה וחסרת פגמים לא משנה מה." רוזי מסמיקה ואני לא בטוח אם זה ממבוכה שהיא שמעה אותו מדבר על הצלקות שלה או מהעובדה שהיא שמעה את המחשבות שלו עליה בלי שהוא אומר לה אותן באופן אישי. עכשיו היא יודעת כמה הוא באמת אוהב אותה.

"תכין לה פסטה עוף לפחות שלוש פעמים בשבוע או שהיא תתעצבן. זו המנה האהובה עליה. אני אפקסס לך את המתכון או שיותר טוב, אני אכין את הפסטה, אקפיא אותה ואשלח לך אותה לבית." רוזי מחייכת מזה, מוחאת כפיים בשקט.

"היא אוהבת חטיפי פירות, אבל אל תתן לה יותר מדי או שתהיה לה הרעלת סוכר. היא מאוד אוהבת סוכריות בטעם ענבים וכשכואבת לה הבטן, היא אוהבת לאכול אותם." רוזי מסתכלת עליי ומהנהנת, מסכימה איתו.

"אוקיי, עכשיו לפי לוח השנה שלי, רוזי הולכת להתחיל את המחזור שלה ביום רביעי הבא." הוא מתחיל, גורם לרוזי להסמיק פעם נוספת לכסות את פניה. אני מגחך בקלילות מתגובתה. "אני זוכר שהיא גרמה לי ללכת לחנות כדי לקנות לה כמה דברים והיא התחילה לצרוח עליי כשהמשכתי לשאול אותה איזה סוג היא רוצה." הוא צוחק בעצב, כאילו מדמיין וחי מחדש את הזמנים השמחים ביותר שלהם, כשהיו ביחד.

"'קופסת 'אולוויז' כתומה. כנפיים. זרם כבד.' היא צעקה עליי עם קולה הכועס, הקטן והחמוד." הוא אומר בעצב. דמעה זולגת במורד לחיה של רוזי מהזיכרון. אני עומד להגיד משהו, אבל קופא כשרוזי מתעטשת, חושפת את עצמה. לרוזי יש עיטוש מאוד מובהק.

"מי זה היה? זאת רוזי שלי? תן לי לדבר איתה! בבקשה, הו אלוהים, בבקשה תתן לי לדבר איתה," ג'סטין מתחנן בזמן שרוזי מביטה בי בשוק.

לתת לו לדבר איתה?

בכיבכיבכיבכיבכיבכיבכיבכי

גם כשהמצב חרא הם פשוט מכדלמעםןמםןעמד

אני כל כך אוהבת אותם:((((((((((((((((( בייבז מתוקים שלי:(((((