אני מציעה, לכל מי שקשה לה עם תיאורים ודם ודברים כאלו לא לקרוא את נקודת המבט של ג'ייסון. אני מבטיחה שאתן לא מפסידות כלום:)

נקודת מבט: ג'סטין

"ששש, יקירה, אני יודע. אני יודע שזה כואב," אני הומה, מניח בעדינות את ידיי על רגליה דל רוזי ומלטף אותם בעודה מתנשמת בכבדות ומייבבת בכאב. "קדימה, בייבי, תנשמי איתי. תנשמי, מותק." אני נושם בדרמטיות והיא מעתיקה אותי, מאפשרת לאוויר החיצוני להיכנס לריאותיה.

"אני לא יכולה!" היא מתבכיינת, מנידה בראשה עם כאב בעיניה. "את יכולה, אהובה. בגלל זה אני כאן; כדי לעזור לך. את עושה את זה מעולה, מתוקה." אני משבח אותה, לוקח את ידיה ומשלב את אצבעותינו.

"עכשיו, בואי. תתרוממי עוד קצת ותוכלי לקום מהמיטה ואז, נוכל ללכת לאכול את ארוחת הצהריים. את יכולה לעשות את זה, בייבי," אני מדבר, מעודד בשקט כשהיא נאנקת ודוחפת את עצמה מעלה עוד יותר, מתיישבת.

לקום מהמיטה: הצלחנו.

"יאיי! זה היה מעולה, בייביגירל. עכשיו בואי נגרוב לך גרביים," אני לוקח זוג גקביים בצבע ורוד-בהיר ומחליק אותם במעלה רגליה, לא לפני שאני מניח נשיקה על כל רגל.

היא המלכה שלי ומגיע למלכות שינשקו את הרגליים שלהן.

"אני לא רוצה מכנסיים היום. כולם צמודים," היא דורשת בזמן שאני עוזר לה לקום. מביט בה מעלה ומטה, אני מחליט שחולצת ההיריון הארוכה שלה, ארוכה מספיק כך שהיא נראית כמו שמלה. וגם, הנוחות שלה זה הדבר הכי חשוב. במיוחד בשלב הזה, שבו היא צריכה לשכב הרבה.

"אוקיי, יקירה. מה שנוח לך. אני אקנה לך מכנסיים מחר, בסדר?" אני שואל ברכות, מביט בה מקרוב בעודנו יורדים -היא מתנדנדת- במדרגות. היא מהנהנת בתשובה, ידה נחה על בטנה העגלגלה.

צועדים אל הסלון, גבותיי מתקמטות כשאני רואה את ג'ייסון כורע ברך לצידה של ג'ולייט בזמן שהיא משחקת. היא מביטה בו עם שפה רועדת וממשיכה להניד בראשה בעודו מדבר אליה ברכות. הוא לבש חליפה, שיערו היה מסורק אחורנית ופניו היו מגולחות.

"רוזי, מותק, לכי למטבח. אני כבר בא," אני מלטף את ישבנה בעדינות, שולח אותה. אני שומע אותה מתחילה לדבר עם אמילי על "כמה תובעניים גברים" ו-"איך הם חושבים שאנחנו נהיה פחות שתלטניות כשהם יחוו את הזוועות של ההיריון."

אני מגלגל את עיניי מזה.

נשים.

אני מסב את תשומת לבי לסצנה מולי.

"אני אחזור בעוד כמה ימים, חתלתולה. דאדי צריך לטפל בכמה דברים, יקירתי. את יודעת שהוא צריך לטפל בכמה דברים של ילד גדול, נכון?" הוא מסביר לג'ולייט ומוחה דמה בודדה שהתגלגה במורד פניה.

"לבוא עם דאדי, בבקשה? למה ג'ולייט לא ללכת?" היא מזעיפה את פניה, זורקת את הצעצועים שלה וכורכת את ידיה סביב צווארו. הוא מתיישב על הרצפה ומושך אותה לברכיו באנחה. אני מרגיש כמעט נבוך כשאני צופה בזה, אבל הישבן החטטני שלי נשאר.

לא פלא שהארולד מוצא את זה מהנה.

אם כבר מדברים על הארולד, אני כמעט צוחק כשאני רואה אותו מנסה להראות שהוא מאבק את מדף הספרים בפינה, הישבן החטטני שלו משאיר אותו פה גם כן.

"כמה אנשים רעים עשו משהו רע לדאדי ודאדי צריך לתת להם את העונש המגיע להם, חתלתולה. דאדי לא צריך שתהיי שם מפני שאת תפחדי מדאדי והוא לא מוכן שזה יקרה," ג'ייסון אומר, מניח נשיקות מתוקות ועדינות על צד פניה ועל לסתה.

"אנשים ראו פגעו בדאדי?! איפה כואב? איפה כואב, בבקשה?" זה כל מה שג'ולייט שמעה, מה שגורם לקולה להפוך ליבבה. היא מביטה בו בדאגה ומתחילה לחפש אחר פציעות, והוא צוחק.

"לא, בייבי. האנשים הרעים פגעו בדאדי כאן," הוא מצביע על לבו, גורם לה להשתנק. "הלב של דאדי פגוע?" היא מניחה את אוזנה על חזו ומנסה להקשיב לו דופק.

וזה הרגע שבו אני רואה את ג'ייסון מאקיין נמס.

"הוא עדיין עושה בום בום, בום בום, בום בום. לא כואב, דאדי. הלב של דאדי בסדר, בבקשה. לא לעזוב. לא לעזוב את ג'ולייט. דאדי בסדר." הוא מתחננת בפניו, גורמת לעיניו לזוז לשלי ואני נותן לו חיוך מעודד.

בחור מסכן. זה הולך להיות קשה. הוא בחיים לא משאיר אותה לבד והיא צריכה את הנוכחות התמידית שלו כדי לעבור את היום.

"אני מצטער, חתלתולה, אבל אני חייב," הוא אומר, מניח את מצחה נגד שלו בזמן שהיא בוכה בשקט. הוא מלטף את שיערה והיא עושה משהו שמפתיע את כל הנוכחים.

היא מנשקת אותו.

הנשיקה הראשונה שלו.

ג'ולייט יזמה את הנשיקה הראשונה שלהם. מי היה מאמין...

ג'ייסון משתנק נגד שפתיה, אחיזתו על חולצתה מתהדקת ועיניו נעצמות. לוקחת לו שנייה להתחיל לנשק אותה בחזרה.

שומע מהומה בפינה, אני מסיט את מבטי ורואה את הארולד, פניו סמוקות ממבוכה בזמן שהוא ממהר להרים את המגבת והספר שהפיל.

"הקנדיים הארורים האלה! שום פרטיות כשזה מגיע אליהם. קרובים מדי לאמריקה. רק בגלל זה. דופק אותם בסוף של דבר," מגמגם, הוא בורח מהחדר כשהסצנה הייתה יותר מדי לבחור הבריטי הרגיש.

לפעמים, אני תוהה איך אמילי נכנסה להיריון מכיוון שהוא כל כך ביישן לפעמים.

חוזר להביט . על הזוג המקסים, אני מחכך בגרוני מכיוון שאף אחד לא יזדיין על השטיח הפרסי שלי, שעלה עשרת אלפים דולר. לא, לא במשמרת שלי.

הם מתרחקים וג'ייסון מנסה להסדיר את נשימתו בזמן שהאודם האדום והידוע של ג'ולייט, שהיא דורשת למרוח בכל יום, מרוח על פניו.

טופח על שעוני, אני מניד בראשי. "ג'ייסון, אין לך מטוס לתפוס?" אני שואל בחיוך מעושה והוא נועץ בי את מבטו מכיוון שהרסתי את הרגע שלהם. עיניו נפערות כשהוא בודק את השעה.

"מותק, אני חייב ללכת עכשיו. אני מצטער." הוא מנשק את שפתיה כמה פעמים ונעמד. היא משמיעה קולות התבכיינות קטנים בזמן שהיא מסמנת לו להחזיק אותה עם ידיה, ודמעות זולגות במורד פניה. "דאדי, בבקשה!" הוא עוצם את עיניו בכאב מהיותה מתחננת אליו ומניד בראשו, פניו זעופות מכיוון שהוא צריך לעזוב אותה לכמה ימים.

אני מבין אותו. אם רוזי הייתה מתחננת בפניי ככה כשהייתי צריך לעזוב אותה לכמה ימים, גם אני הייתי מהסס.

רואה שזה הולך להיות קשה, אני מציץ אל המטבח וקורא לתגבורת. "פסטט! היי!" אני מסב את תשומת הלב של רוזי אליי, והיא מסתובבת לכיווני עם גבה מורמת בזמן שהיא דוחפת כף מלאה בחמאת שקדים לפיה. היא גילתה כשאפילו שהיא אלרגית לבוטנים, היא לא אלרגית לאגוזים שגדלים על העץ כמו שקדים וקשיו.

היא גילתה את זה כשג'ולייט דחפה לפיה חופן של קשיו והיא לא מתה. כמעט קיבלתי התקף לב, אבל הכל הסתדר בסוף.

"מה 'תה רוצה?" היא ממלמלת, חמאת השקדים נדבקת לפיה. היא מכווצת את שפתיה בעודה מלקקת את החמאה מאצבועתיה, מתעלמת ממני לחלוטין.

כנראה תפסתי אותה בזמן לא מתאים...

היה לה חשק עז לחמאת שקדים. אתם לא מבינים כמה לילות קמתי בגלל רחש של נייר נקרע, וראיתי אותה דוחפת את עוגיות חמאת השקדים של הארולד לתוך הפה שלה.

"תסיימי את ההתמזמזות שלך עם הכף ובואי תעזרי לי עם ג'ולייט. ג'ייסון צריך לעזוב וצריך להסיח את דעתה," אני מסביר במהרה בזמן שהבכי בסלון מתחזק.

עיניה של רוזי מתרחבות והיא מניחה את הכף ושותה את כוס החלב שלה במהירות. היא נושמת עמוק ומותחת את צווארה. "בו נעשה את זה," היא ממלמלת, עוברת אותי ומתקדמת לסלון.

"ג'ולייט!" היא קוראת, מקבלת את תשומת הלב של הבחורה הבוכה. "רורו! תגידי לדאדי לא לעזוב!" ג'ולייט מתחננת, נאחזת בג'ייסון. הוא כנראה נכנע מפני שעכשיו הוא מתכרבל איתה על הרצפה ולוקחת מילים מתוקות לתוך אוזנה.

צעד לא חכם. עכשיו היא יודעת שהיא שולטת עליו והיא תשתמש בזה לטובתה. היגיון 101 של דאדי דום וילדה קטנה.

האודם האדום של ג'ולייט עדיין היה מרוח על פניו ורוזי לא מצליחה שלא להביט בו בבלבול. היא לוקחת את המטפחת שלי, שאני שומר בכיס שלי, ומלקקת אותה לפני שהיא מנגבת את פניו. פניו מראות גועל עד שהוא מבין מה היא עושה. "תודה," הוא ממלמל במבוכה.

"ג'ולייט, אנחנו צריכות לבחור את הפרחים של השושבינות ושל שושבינת הכבוד. בואי, אני לא יכולה לעשות את זה בלעדייך," רוזי מבקשת, גורמת לג'ולייט לקום.

אם יש משהו שג'ולייט אוהבת יותר מג'ייסון, זה הדרישות של כשושבינת הכבוד. היא מרגישה מיוחדת מכיוון שהיא עוזרת לרוזי כל הזמן. היא מרגישה... חשובה.

רוזי לוקחת את ידה של ג'ולייט וגוררת אותה לקומה העליונה. ג'ייסון משחרר נשיפה של רוגע וטיפת עצב כשהוא נעמד. "זה היה גרוע יותר מהפעם הקודמת," הוא ממלמל, מסדר את שיערו ומיישר את עניבתו.

"לפחות אתה יודע שהיא אוהבת אותך... וסוף-סוף נישקת אותה! חיכיתי לנמושה שבך לעשות משהו ובחיים לא עשית. היא הייתה צריכה לעשות את זה!" אני צוחק, מרוויח אגרוף לידי.

"שתוק," הוא נוהם, מנסה להחביא את לחיו הסמוקות. "בסדר, אתה צריך ללכת. מה קרה בדיוק? מי פגע לך בלב, ג'ייסון?" אני מניח את ידי על לבו בדרמתיות והוא נותן לי מבט נוקב.

"סתום את הפה, אידיוט," הוא סוטר לידי ואני צוחק. "לחבורת גברים שכנראה לא אכפת מהחיים שלהם, פשטה על עסקת סמים גדולה שלי אתמול בלילה ועלתה לי שלושה מיליון. תפסנו אחד מהם והחלטתי לטפל בו בעצמי," הוא נוהם ואני מהנהן בהבנה.

"טוב, גבר. לך תעשה את מה שאתה צריך לעשות," אני מלטף את גבו כשהוא מתחיל להתקדם אל הדלת. "תשמור על עצמך, אחי." הוא מהנהן ומחייך אליי לפני שהוא לוקח את תיקו ופותח את הדלת. "אחזור בעוד כמה ימים. אולי מוקדם יותר," הוא מצהיר לפני שהוא עוזב.

נקודת מבט: ג'ייסון

קול של משהו נסדק ממלא את החלל כשאגרופי פוגש בפרצופו של בן הזונה וצעקת הכאב שלו ממלאת אותי באושר.

הו, כמה התענגתי על הכאב שלהם.

לוק עמד מאחוריי מבלי לזוז כשאני מנחית אגרוף נוסף על פניו של הגבר. דם זורם מפניו והוא יורק אותו כשהוא מחלחל לפיו.

"בשביל מי אתה עובד?: אני שואל ברוגעף אוחז בשיערו ומזיז את ראשו עד שהוא מביט לתוך עיניי. עיניו מתרחבות כשהוארואה כמה רחבים האישונים שלו וכמה שיגעון מסתתר בהם. הוא לא יודע כמה אני משתוקק לדם, לנקמה, ולמוות לאלו ששיחקו בי.

אני באמת פסיכי, ואני אוהב את זה.

"אני לא אומר כלום לבן זונה כמוך. ג'ייסון מאקיין," הוא שואג בחזרה ויורק גוש שלרוק ודם על הלחי שלי אחרי שהוא לועג לשמי. אני מביט בו עם חיוך מעושה כשהנוזל החם זולג במורד לחי אל הרצפה.

"טוב, אם אתה לא הולך לשפוך. משהו אחר צריך," אני מושיט את ידי לעברו של לוק והוא מושיט לי סכין. עיניו של הגבר מתמלאות בפחד כשאני מעביר את הסכין על חזו, משאיר חתכים קטנים פה ושם. נועץ את הסכין עמוק יותר, דמו מתחיל לזלוג וצעקותיו מתחזקות.

"יש לך טבעת יפה," אני מציין, עיני זזות לטבעת הזהב עם היהלום שמונחת על אצבע הטבעת שלו. "התחתנת? יש לך אישה? ילדים? יש לך ילדים. אני יודע שכן. הם יודעים איזה כישלון אתה? כמה חלש וחסר עמוד שדרה אתה? חתיכת חרא? אני בטוח שאשתך זונה. מה היית עושה אם הייתי מביא אותה לכאן? ונותן לכל האנשים שלי לזיין אותה באיטיות, ממש מולך. אחד מזיין את הכוס הרופף שלה בזמן שאחר הורס את התחת שלה. ועוד אחד דוחף את הזין שלו כל כך עמוק לתוך הגרון הזנותי שלה, שהיא הייתה נחנקת. אני בטוח שהאישה הזונה שלך הייתה נהנית מזה. הו, בוא לא נשכח את הבת המקסימה שלך. רק חגגה את יום ההולדת השבע-עשרה שלה, הא?" אני בודק אותו, לא מקבל שום מבט ממנו. אך, עדיין מבחין כמה מתוח הוא מהנושא.

הא, נקודה רגישה. אשתו והבת שלו.

"אני חושב שזה מה שאעשה," אני לוחש בחיוך ונשימתו נהפכת למהירה יותר כשהוא מבין מה עומד לקרות.

"א-א... אל! בבקשה!" הוא מניד בראשו כשאני מקיש באצבעותיי. אשתו ובתו הצורחות והמייבבות נגררות פנימה. הוא בועט ומושך בחבלים, צועק קללות וגסויות כשאני לוקח את בתו מהשיער וגורר אותו ברחבי רצפת הבטון, ברכיה מתחילות לדמם. היא צורחת ונושעצת את ציפורניה בידי כשאני דוחף אותה אל המזרן המלוכלך בפינה.

אני מצמיד בכוח את פרצופה לתוך המזרן כך שצעקותיה משתתקות בזמן שאני צופה בגבר. דמעות זלגו מעיניו כשהוא התחנן ובכה. אני צוחק על הכאב שלה. זה מה שקורה כשאתם משחקים עם ג'ייסון מאקיין.

מהנהן אל עבר אחד מאנשיי, הוא לוקח אותה וקורע את מכנסיי בתו, מרתק אותה בזמן שהיא בועטת ונלחמת. האישה והגבר צורחים ומתחננים בעודו שהאיש שלי מתכונן לקחת את בתוליה של הנסיכה הקטנה שלהם.

"אני אספר לך! בבקשה! אני אספר לך! אל תפגע באשתי ובבת שלי! בבקשה, הן חפות מפשע!" הגבר מייבב בדיוק כשאחד מאנשיי עומד לדחוף את הזין המלוכלך שלו לתוכה. אני מקיש באצבעותיי, גורם לו לעצור.

"אני מקשיב," אני מחייך ברוע בזמן שאנשיי גוררים את שתי הנשים מהחדר. ידעתי שהוא יישבר. בחיים לא הייתי נותן שהנשים האלו יאנסו. אחרי מה שקרה עם רוזי, לא הייתי מרשה את זה אפילו.

לאף אחד לא מגיע להיאנס.

"ה86'! הם שילמו לנו לעשות את זה! יש להם מידע עליך. מישהו בכנופייה שלך מרגל! א-אני לא יודע מי, אבל יש אחד כזה! אני נשבע!" הגבר שופך הכל ואני מקשיב, מעוניין. הוא ממשיך לדבר עוד ועוד.

אחרי שהוא מספר לי הכל, מסתובב סביב הכיסא אליו הוא כבול. מגפיי משמיעים רעש חזק בכל פעם שהם פוגשים ברצפה, גורמים לו להתכווץ עם כל צעד.

"איי. אתה באמת צווח בקלות. חשבתי שה86' יקחו מישהו... טוב יותר? מישהו שלא יספר את כל הסודות שלהם... את האמת, אני הולך לעשות להם טובה קטנה. אולי זה יועיל לך בעתיד. לא יכניס אותך לצרות," הוא קופץ ואני אוחז בפניו ופותח את פיו בכוח. אצבעותיי לוחצות על לסתו בחוזקה, כנראה משאירות סימן.

הוא צווח, בוכה ורועד כשלוק תופס את לשונו עם צבת. "רואה. בלי זה, לא תהיה בסיטואציה הזו שוב. אני עוזר לך," אני מחייך חיוך מעושה, ולוקח זוג מספריים. "אל תזוז. אתה לא רוצה שאדפוק את זה."

הצעקות שלו מתגברות כשהמספריים שלי חותכים את לשונו בקלות. דם זורם מפיו וגולש לצווארו בעודו רועד בכאב. דמעות זולגות במורד לחייו כמו מפל מים בזמן שאני זורק את הלשון שלו לתוך דלי, כדי שאוכל לשרוף אותה מאוחר יותר.

"יותר טוב ככה. באמת," נאנח, אני מחזיר את המספריים למקומם ולוקח את הסכין שלי. מסובב אותה, הגבר מביט בי בפחד, א יודע מה אני עומד לעשות. אהבתי את זה.

"אני מאוד אוהב את הטבעת הזו," אני מציין שוב, מתקרב אליו. "הלכת לג'ארד?" אני מתגרה, גורם לו לנסות לדבר אבל כלום לא יוצא פרט למלמולים מלאי דם. "סליחה? אני לא מבין אותך. איבדת את הלשון שלך?" אני צחוק מהבדיחה ביחד עם לוק.

"אני חושב שאקח את זה," אני חוזר לטבעת, אוהב איך היא מנצנצת. מסובב את הסכין שלי פעם נוספת, אני מנמיך אותה עם כל כוחי וצופה שהיא חותכת את אצבעו בקלות. צרחות הכאב שלו היו פחות חזקות בגלל כל הדם הנשפך מגופו. אני תופס באצבעו הכרותה ומחליק ממנה את הטבעת, ומרים אותה לאור. "המ... לא כזאת יפה כמו שחשבתי. לא משנה." אני זורק את האצבע והטבעת לתוך הדלי.

רואה שעיניו מאבדות את החיים בהן, אני נאנח ומביט בשעוני. "טוב, אני אומר שסיימנו פה. העבודה שלי כאן הסתיימה. לוק, תטפל בו. יש לי דברים לעשות," אני מצהיר לפני שאני יוצא. לא לפני שאני מדליק את המצת שלי וזורק אותו לתוך הדלי. ריח הדם והעור הנשרפים גורם לי לנשום עמוק עם חיוך.

הו, איך אני אוהב את הריח של רצח חדש.

עכשיו אני רוצה לחזור לג'ולייט ולסיים את התמזמזות שלנו, שג'סטין קטע בגסות.

איף, איזה פרק ארוך אלוהים:(

ניםגש מחר בעזרת השמש