נקודת מבט: רוזי

כאב.

זה הרגש הראשון שנראה בתוך עיניו כשהן נפתחו, שלוש שעות אחרי הניתוח.

אז, בלבול.

פחד.

חרדה.

עצב.

מספר רגשות נררים ומאירים את פניו בכמה שניות.

והדבר שבר את לבי.

אנקת סבל נפלטת מפיו בעודו מנסה לגעת בחזהו אך ידי ממהרת לעצור אותו. ממגעי, עיניו זזות אליי והבלבול והכאב דועכים במעט, אבל הכאב, החרדה והעצב נשארים.

ואז, ידעתי ששלושת הרגשות האלו הולכים להישאר בזמן הקרוב.

״היי, בייבי שלי,״ אני הומה, מחניקה יבה ומלטפת את שיערו הרך ממצחו המזיע. הוא ממצמץ לכיווני באיטיות, עייפות נוחתת עליו. פיו זועף והתגובה היחידה שאני מקבלת היא לחיצה, כמעט ולא מורגשת, על היד שלי.

״הגבר היפהפה והחזק שלי,״ אני נאנחת, עוצמת את עיניי ומניחה נשיקה קלה על רקתו. דמעה בודדה מתגלגלת במורד לחי ונוחתת על עורו החם. מתרחקת, הוא מסתכל עליי בעצב כשדמעתי זולגת במורד לחיו.

עיניי נפערות ועצב פוגע בי כשלפתע, הוא משחרר יבבה חזקה. גופו רועד בעוד שעיניו נעצמות ויללה מאת כאב בורחת מפיו. הוא מרים את ידו ומכסה את פיו במטרה להשתיק את עצמו ומסיט את פניו כדי שלא נראה.

הוא שבור. הוא לא יכול להיות חזק יותר.

חוזרת להביט בחברינו, שוק וחוסר אמונה ממלאים את פניהם כשהם רואים את חברם החזק נשבר מול עיניהם. נשימתו של ג׳ייסון כבדה ועיניו רחבות בעודו מביט במנטליות והכוח של חברו הטוב מהילדות נשברים לרסיסים.

דברים כאלו יכולים לקרוע גבר. אני יודע שג׳סטין מרגיש חסר תועלת ומובך מהמבט בעיניו. הוא לא ידע מה לעשות והרצון שלו מחליק. הוא עבר כל כך הרבה בחיים וזה נראה כאילו הכל נופל עליו עכשיו.

״אתם יכולים לתת לנו רגע?״ אני שואלת, גורמת להם להנהן ולצאת מהחדר. חוזרת להביט בג׳סטין, הוא עדיין בוכה בקול ומנסה להסתיר את עצמו.

״ג׳סטין...״ אני לוחשת, מושכת בעדינות את דמותו הרועדת לחיבוק, נזהרת בגלל החזה שלו. הוא מייבב וקובר את ראשו בצווארי בעוד שאחת מידו הרועדות נחה על צד בטני בזמן שהאחרת מחליקה מתחת לשיערי ומתיישבת על עורפי. ״ששש, יקירי. אתה בסדר. אתה בסדר.״

״כ-כואב,״ הוא מדבר לפתע, קולו צרוד ומלא כאב ואני מהדקת את אחיזתי. ״אני יודעת, מותק, אני יודעת.״ דמעות ממלאות את עיניי מהחולשה בקולו.

נשימתו מאומצת וקצב פעימות לבו עולה, מה שגורם לאחות לרוץ אל החדר. ״מר ביבר, אתה לא יכול להעביד את עצמך ככה. זה לא טוב לבריאות שלך,״ האחות אומרת, ומזריקה נוזל כלשהו לתוך העירוי שלו.

אחיזתו עליי משתחררת בזמן שאני מניחה נשיקות על פניו, לוחשת מילים מתוקות בניסיון להרגיע אותו. מה שהיא נתנה לו גרם לו להירגע.

״הנה הכפתור שלו. הוא יכול ללחוץ עליו כשהכאב מחזק וזה יזריק מורפיום אל המערכת שלו,״ היא מודיעה לי ומניחה את הכפתור בידו. ״אני אחזור עוד מעט כדי לדבר על התרופות שלו והתכניות העתידיות שלו לשיקום.״ אני מהנהנת קלות, נושכת את שפתי ומנסה לסדר את מחשבותיי.

״אני יכולה להביא לך משהו? יש לי כריות שיכולות לעזור לגב שלך מכיוון שאני בטוחה שהכיסאות האלו לא ממש נוחות למצב שלך.״ היא מסתכלת על בטני, גורמת לי להניח יד מרגיעה מעליה לפני שאני מהנהנת.

״כ-כן,״ אני מכחכחת בגרוני. ״כן, בבקשה. תודה,״ אני מחייכת אליה, מעריכה את טוב הלב שלה כשכאב הגב שלי נהפך להיות בולט יותר. ״אני אביא את הכרית ביחד עם הארוחה שלו,״ היא אומרת לפני שהיא יוצאת החוצה. ג׳סטין רגוע שוב ומסמן לכולם לחזור פנימה.

חוזרת להביט בג׳סטין, אני רואה שהוא כבר מביט בי עם עיניים נוצצות, אדומות ומעט עצומות. ״רוצה לשבת, בייבי?״ אני שואלת, גורם לו להנהן. הארולד ניגש לצד השני של המיטה ועוזר לי להושיב אותו. ג׳סטין משתנק ושורק בכאב בזמן שאנחנו ממקמים אותו בנוחות. הוא מתנשף ועיניו מתמלאות בעוד דמעות בעודו אוחז בידי בחוזקה.

בכל פעם שאני מנסה להתרחק, אחזיתו רק מתהדקת והוא נאנק, כאילו אומר לי לא לעזוב אותו.

חלקה העליון של הכותנת שלו נופל, חושף את החתך האדום והעצבני שלו. ״אנחנו חברי צלקת,״ אני נותנת לו חיוך קטן, מרימה את הסוודר שלי כדי להראות לו את הצלקת שלי. הוא נותן לי מבט חסר רגש. ״מראה כמה חזקים אנחנו. נכון, אהוב?״ אני שואלת, לוקחת מטלית קרה ומנגבת את מצחו המזיע. הפעם, פיו מתעקל במקצת ממילותיי אבל הוא לא אומר דבר.

״באמת הפחדת אותנו,״ ג׳ייסון אומר, מביט על חברו הטוב עם מבט מוזר בעיניו. נראה שג׳ייסון מכחיש את העניין יותר מג׳סטין.

ג׳סטין פשוט מסובב את פניו ונועץ את מבטו בג׳ייסון לפני שהוא מושך בכתפיו. מתכווץ מתנועותיו, הוא חוזר להביט מטה ולשחק עם אצבעותיו. מקמטת את גבותיי, אני נעמדת ומתעלמת ממבטם של כולם עליי, במיוחד משל ג׳סטין. אני גם מתעלמת מאיך שקצב פעימות הלב של ג׳סטין עולה כשאני מתחילה להתקדם לדלת.

״ל-לאן א-את ה-הולכת?״ הוא שואל בקול צרוד, תופס את ידי פעם נוספת. נראה שאני האדם היחידי שהוא מדבר איתו. ״אני כבר חוזזרת. אני פשוט צריכה לבדוק משהו,״ אני אומרת, יוצאת מהחדר לפני שהוא מספיק לשאול עוד שאלות.

מביטה מצד לצד, אני מנופפת בידי כדי להסיט את תשומת לבה של האחות אליי כשאני רואה אותה מגיעה לכיווני. לא רציתי לצעוק את שמה מאחר שכמה מטופלים ישנים בחדרים סביבנו. ״כן, העלמה דניאלס? מר ביבר בסדר?״ היא שואלת, מחזיקה את הכרית שהיא הלכה להביא לי ומגלגת את עגלת המזון של ג׳סטין לכיווני.

״כן, הוא בסדר. יש לי כמה שאלות,״ אני אומרת, והיא מהנהנת ומחייכת. ״ג׳סטין מתנהג מאוד... מוזר. כן, אני יודע שהוא רק עבר ניתוח אבל הוא בכלל לא מדבר. אם הוא כן מחליט לדבר, זה רק אליי וכמה מילים קטנות. הוא נראה עצוב במיוחד. זה נורמלי למישהו שהרגע עבר ניתוח לב? אני צריכה לצפות שהתנהגות הזו תימשך למשך זמן?״ אני שואלת בדאגה.

״כן, דיכאון יכול לקרות למטופלי לב, במיוחד בקרב גברים צעירים. הוא יחווה שינויי מצב רוח קיצוניים ויכול להיות שהוא לא יצליח להירדם בלילות. חוס תיאבון זה גם דבר נפוץ. אל תדחקי בו יותר מדי, אבל תנסי להיות קשוחה. הוא יחזור לעצמו בסופו של דבר אבל אם הוא לא, לאחר כמה חודשים, אני אודיע לרופא שלו. עד אז, הייתי מדברת איתו על הדברים שהוא הכי אוהב. נראה שהתינוקות שלך מוציאים ממנו תגובה. ראיתי את הדרך שבה הוא החזיק אותך כשנכנסתי. ואם לשפוט על-ידי הטבעת שעל האצבע שלך, שניכם מאורסים. תדברי על החתונה. תלהיבי אותו! כל דבר שירחיק את מוחו המודאג מהלב והלחץ שלו.״ היא אומרת ואני מקשיבה לכל דבר.

לפתע, קול חבטה חזק נשמע מחדרו של ג׳סטין, מה שגורם לנו לרוץ למקום. ג׳סטין בוכה פעם נוספת בעודו מפיל חפצים מהשולחן ליד מיטתו. ג׳ייסון והארולד מנסים להרגיעו בזמן שהוא בוכה. ״ה-היא הולכת ל-לעזוב אותי! ה-היא ע-עזבה! א-אני ח-חסר תועלת עכשיו! אני ל-לא יכול לעזור ל-לה ב-בכלום! אני ב-בקושי מצליח לזוז! א-איך אעזור לה ע-עם ה-התינוקות?״ אני מקשיבה למילותיו, ולבי כואב.

״ג׳סטין דרו,״ אני אומרת בעדינות מפתח הדלת, גורמת ליבבותיו להירגע בעודו מסתובב להסתכל עליי. שפתו רועדת ועיניו האדומות מנצנצות מהתאורה בזמן שדמעות מתמלאות בתוכן. ״כדאי שלא אשמע את המילים האלו יוצאות מהפה שלך שוב פעם. שמעת אותי?״ אני מדברת כשאני מתקרבת למיטה. ידיו זזות אליי כמו ילד קטן וברגע שאני קרובה מפסיק, הוא משלב את ידיו טוב ככל שיכל.

״אל ת-תעזבי אותי,״ הוא משהק, מביט בי עם עיניים מתחננות. ״בחיים, בעוד מיליון שנה, לא אחלום על זה, בייבי. אחרת מי יתמודד עם כל המטען שלי?״ אני מצחקקת, מנשקת את לחייו השמנמנות, הרכות והרטובות בזמן ששפתיו מתעקלות לחיוך.

מברישה את שפתיי נגד אוזנו, אני לוחשת, ״היית חזק כל כך הרבה זמן, אהוב. אם אתה צריך זמן כדי להחלים, אז כך יהיה. אבל אל תחשוב שאעזוב אותך בגלל זה, לעולם. לא עזבת אותי, אז אני לא מתכוונת לעזוב אותך. אבל מכיוון שאני לא עוזבת אותך, שלא תעז לעזוב אותי הפעם. אתה יכול לבכות, לזרוק דברים, לקלל אותי, אבל אתה תקוע איתי. רק מכיוון שיש לך טיפת כוח כרגע, לא משנה את זה. אני כאן, בייבי. אז אם אתה נופל, תהיה בטוח שאני אתפוס אותך. אם אתה רוצה לטבוע, אני אהיה האוויר שלך כשתחזור לפני השטח. אם אתה רוצה להיות כמו הגשם, אני ארקוד בו. אבל אם תחליט לעזוב לרגע, רק תדע, הייתי כאן בימים הבהירים, אז תביא את הגשם, יקיר. תביא את הגשם.״

מישהי יכולה לבכות איתי בבקשה?

באמת שרוזי היא הwoman crush v הנצחית שלי כי היא כל כך חכמה:((((

אני זוכרת שהיה פרק, עוד לפני שג׳ייסון הכיר את ג׳ולייט, ממש אחרי שאלה(?) יעני החברה שלו שבגדה בו, שהוא דיבר עם רוזי באיזה שלוש בלילה

והיא הייתה פאקינג פסיכולוגית ופילוסופית ואני כזה

״למה אתה חכמה כל כך?????״

אני זוכרת שזה היה פרק ממש קשה לתרגם

בגלל כל המטאפורות בו

אבל וואו

בקיצור, מאמינה שאעלה עוד פרק מחר

בתקווה שאסיים את שיעורי הבית שלי

(התחלת ללמוד לשאלון 807 אז כן.....)