נקודת מבט: ג'סטין.

"ילדה קטנה," אני קורא, הולך על קצות אצבעותיי במסדרון ומציץ מעבר לפינה. עיניי מצטמצמות וגבותיי מתקמטות כשאני מסתכל סביב אחר הנערה השובבה. אני מצליח לשמוע את הצחקוקים שלה, אני פשוט לא מצליח לראות אותה. "תיכנעי עכשיו ואני לא אדגדג אותך עד שתשתיני על עצמך אחר כך." אני מאיים, מקבל בחזרה התקף נוסף של צחקוקים.

"אני אתן לך עד שלוש להיות בידיי ומוכנה לארוחת הצהריים... אחת... שתיים..." אני מסתכל סביבי כשאני שומע צעדים מהירים המגיעים מאחוריי.

"ראער!" קול קטן ולא מאיים נשמע ובחורה קטנה בשם רוזי קופצת על גבי. אני משתנק בהפתיה מזויפת לפני שאני נופל לרצפה, נזהר שלא להכאיב לה. אני מחביא את התכווצות כשכאב חד עובר בגבי. לעזאזל, אני לא צעיר כמו שהייתי פעם. "הפחדת אותי, קטנטונת," אני משקר, מגלגל אותה ככה שהיא שוכבת על השקע בין חזי וידי. אני מחייך על המבט השובב והפראי בעיניה, כאילו הרגע אכלה שלושה עשר קילוגרם של צמר גפן מתוק.

זה היה נחמד לראות אותה שמחה ועליזה. היא הייתה עצובה במשך הרבה זמן שזה מוזר לראות אותה מחייכת, שזה די מרגיז להגיד. לא היה לי הלב להגיד לה להירגע או לנזוף בה על כך שהיא קופצת מספה לספה מכיוון ש "הרצפה היא לבה, דאדי." רציתי שיהיה לה כיף, אפילו שזה רק להיום. אז החלטתי להצטרף אליה.

כבר ערכנו מלחמה עם רובי נרף, מלחמת בלוני מים, תחרות ארנב שמנמן, ולפחות שש-עשרה סיבובים של מחבואים. גם הארולד הצטרף ליום הכיף שלנו, עד שהוא נפצע בעיניו ממרשמלו רך כשהגיע מפיה של רוזי כשצחקה, ואז הוא הכריז שנמאס לו. הבחור המסכן רק רצה לכייף.

לא היה לי הלב להרוס את הכיף שלה מכיוון שהיא תהפוך לדיכאונית בקרוב. הרופאה התקשרה אליי הבוקר.

עם חדשות רעות.

לרוזי יש רק עשרה אחוזים להיכנס להיריון. ואם, איכשהו, נס יקרה, היא תהיה חייבת לנוח במיטה מכיוון שהרחם שלה כל כך חלש, שהיא תוכל לחוות הפלה בכל רגע. ואם התינוק ישרוד, הסיכוי לנכויות גבוה. לא שאני אוהב את התינוק שלי פחות, אם זה יקרה.

עם כל לבי, רציתי ילד משלי שוב, אבל בחיים לא אוכל להכריח את רוזי לעבור את הסבל הנגרם מהפלה או את העובר שלי לסבול מכאב בגלל נכות כלשהי. לבי כאב אבל הייתי חייב להיות חזק בשבילה. לא יכולתי להיות חלש מכיוון שזה רק יחליש אותה יותר.

"יקירה, תפסיקי לנסות ללקק את המרפק שלך ובואי נלך לאכול." אני צוחק בשעשוע, מרים אותה ומניח אותה על מותני. באותו רגע, הייתי שמח עם התינוקת הענקית הזו. אני חוגר אותה לכיסא ומושיט לה את הכוס האהובה עליה, שהייתה מלאה בתה חם. כדי לגרום ליום הזה להיות כיף יותר, הכנתי לה נקניקיות וחתכתי אותן לצורה תמנון, ואפילו הוספתי להן עיניים מחרדל וחיוך מקטשופ. "הנה לך, בובה." אני מנשק את מצחה ומושיט לה את הצלחת.

אחרי שסיימתי להכין לי צלחת, שהייתה פסטה ורוטב תוצרת בית, אני מסתובב ורואה שפניה צבועות בחרדל וקטשופ. "נסיכה," אני נאנח, לוקח מפית ומרטיב אותה. "את יכולה להישאר נקייה ליותר מעשר דקות, בבקשה? את תגרמי לי להזדקן מכל היום הזה." אני מתבדח, גורם לה לצחקק בשובבות בזמן שאני מנקה את פניה החמודות.

"סליחה, דאדי." היא משרבבת שפתיים, גורמת לי לקחת את שפתה התחתונה בין שתפיי ולמצוץ. היא גונחת ותופסת את פניי כדי להשאיר אותי במקום כשאני מתחיל להתרחק. "לא, לא, לא." אני מגחך, מתרחק מאחיזתה. "בלי זמנים שובבים. הוראות הרופאה." הרופאה דיברה איתנו כשהיא בדקה את רוזי וראתה שקירות איברה היו משופשפים וקרועים במקצת בגלל כל הסקס שעשינו. ככל הנראה, לרוזי כאב מאוד, אבל היא אמרה לי כלום מפני שהיא רצתה להיכנס להיריון בשבילי. היא קיבלה שיחה ארוכה ונוקשה מאוד ממני לאחר מכן.

"הרופאה התקשרה כבר?" קולה קטן וביישן, גורם לי לקפוא ולעצום את עיניי בכאב. פוקח אותם, אני מסתובב להביט בה ונושך את שפתי. עיניה רחבות ומבריקות עם תקווה, מכאיבות לי אפילו יותר. לא יכולתי להגיד לה את האמת; עדיין לא. לא כשהיא הייתה שמחה כל היום. "אממ... עדיין לא, אהובה. אולי יש עיכוב במעבדה. את יודעת, סוף השבוע, בכל זאת." אני משקר מבעד לשיניי, גורם לה לקמט את גבותיה לפני שהיא מחזירה את החיוך לפניה. המסכה שלה נגד הכאב הופכת לטובה יותר.

אפילו שלא שיקרתי לחלוטין. הרופאה אמרה שתוצאות בדיקות נוספות יגיעו אליה מחר והיא תתקשר אליי עם מידע נוסף.

"זה בסדר! אולי הם יתקשרו מחר. יש לי הרגשה טובה." היא אוחזת בידי ומניחה נשיקה על פרקי אצבעותיי לפני שהיא משחקת איתן. "כן..." אני לוחש, מרים את מזלגי ומתחיל לאכול.

"תפסיקי לזוז, אהובה." אני צוחק, נאבק בגופה העירום, החלקלק ומכוסה הסבון בעודה זזה ברחבי המים החמים, מתרחק מאחיזתי. "דאדי! אני רוצה לשחק!" היא מצחקקת וצווחת כשאצבעותיי מדגדגות את צדדיה ואני מקרב אותה לקצה האמבט, אפילו שאני יכול להגיע אליה. "יהיה לך את כל הזמן שבעולם לשחק אחרי שאני אשטוף אותך, גברת." אני אומר, מרטיב את שיערה, גורם לו ליפול על פניה.

הו, פשוט תסתכלו על העכבר הקטן והטבוע שנמצא באמבט שלי. מה אני צריך לעשות איתו?" אני מתלוצץ, גורם לה להשתנק ולהרביץ לידי. "היי! אלימות!" אני תופס את ידה ונושך אותה בקלילות, שולח אותה לעוד התקף צחקוקים. אני מגלגל את עיניי ומדכא את חיוכי כשריח שמפו התותים שלה ממלא את האוויר.

תופס במגבת, אני שוטף את גופה ומוודא שהיא נקייה. "אוקיי, בייבי. את יכולה לשחק עכשיו. תני לי נשיקה." אני מבקש, ומקבל נשיקה מתוקה משפתיה הרכות כעלי כותרת. נעמד, אני חוזר לחדרה ומוודא שכל הצעצועים שלה במקום.

אני זז כדי לקחת את הפיג'מה והתחתונים שלה כשאני שומע אותה קוראת לי. "ג'סטין!" משהו לא בסדר. מפיל הכל, אני ממהר לחדר האמבטיה. המראה מולי גורם לי לקפוא וללבי לקפוץ לצווארי.

"מה עשית? מה עשית, לעזאזל?!" אני נלחץ, מרים אותה מהמים המלאים בדם. זה לא היה קצת דם. היה יותר מדי דם. גופה רועד בזמן שיבבות נפלטות מפיה, דם זוררם במורד ירכיה. "זה כואב," היא לופתת את בטנה בזמן שאני ממהר לקחת מגבת, כל דבר שיעצור את הדימום. "את בסדר, מותק. את בסדר." אני לוקח את ניידי ומחייג במהירות למוקד החירום כשאני מבחין שעיניה נעצמות.

מה קורה פה? למה אנחנו לא יכולים לקבל הפסקה? אנחנו אמורים להיות שמחים.

"911, מה מקרה החירום שלך?"

"הצילו. הארוסה שלי... היא גוססת."

כמות הצרחות שאני הולכת לקבל מכן הפרק והפרק הבא.........................................

מקווה שנהנתן! מצפה למלאמלאמלאמלא תגובות!!!!!!!!!!!