ג׳סטין

מקמט את גבותיי, אני גונח בעודי מתגלגל על המיטה הרכה והחמה שלנו כשאני שומע יבבה חזקה המגיעה מהצד השני של החדר. אני פוקח עין אחת ורואה תינוקת קטנה בת שלושה שבועות בעריסה שלה שנמצאת בקצה המיטה, ביחד עם העריסות של אחיה ואחותה. מסתכל על השעון, אני נאנח כשאני רואה את המספרים שלוש ושש דקות מאירים באדום.

רואה שרוזי מתחילה להתעורר ולהתיישב, אני רוכן ומנשק את רקתה. ״אני מטפל בה, יקירה. תחזרי לישון,״ אני אומר בזמן שאני קם במהירות כדי להרגיע אותה לפני שהיא תעיר את אחיה ואחותה. רוזי מהנהנת בישנוניות וממלמלת ״תודה״ לפני שהיא נופלת חזרה על המיטה, בחינניות, אם יורשה לי להגיד, ונרדמת.

אני מדכא חיוך מזה. עדיין הרוזי הקטנה שלי.

״היי, אהובה. אל תבכי, ילדה יקרה שלי. אבא כאן עכשיו. בלי דמעות, קטנטונת,״ אני הומה, מרים את שרלוט ומערסל אותה בידיי, מנדנד אותה באיטיות בשעה שאני יוצא מהחדר.

מאחר שהם פגים ולוטי הקטנה שלו הפחידה אותנו, הם היו חייבים להישאר בבית החולים לתקופה קצרה כדי לוודא שהם בריאים לחלוטין, וסוף סוף יכולנו לקחת אותם הביתה לפני יומיים. זה היה מעניין אבל אהבתי כל שנייה. רוזי כזאת אימא טובה וזה עוזר אף יותר.

בודק את החיתול של שרלוט, אני רואה שהוא נקי, במפתיע, וכשאני רואה שהיא מנסה להצמיד את פיה אל החזה החשוף שלי, כמו שהיא עושה כשרוזי מניקה, אני לא יכול שלא לגחך. ״הו, את פשוט ילדה קטנה ורעבה, נכון? טוב, תאמיני לי שלאבא אין אוכל כאן. זאת העבודה של אימא, יקירתי,״ אני אומר בזמן שאני פותח את המקרר ומוציא בקבוק שרוזי שאבה ממש לפני השינה.

אני מניח את הבקבוק במיקרו בעוד שאני מניח נשיקות על ראשה הרך שמריח טוב. תינוקות תמיד מריחים מדהים. אצבעותיה החזקות אך הקטנות אוחזות את האצבע המורה שלי בחוזקה בזמן שהיא מפהקת. ״כזאת ילדה חמודה וישנונית. לוטי הקטנה שלי,״ אני משבח את הנסיכה שלי בזמן שגל גאווה תוקף אותי.

הייתי חלק ביצירת המלאכית המושלמת הזו.

כשאני מביט על פניה החמודות, לבי כואב. זה אולי נוראי, אבל אני חושב שיש לי נקודה רגישה לשרלוט, אפילו יותר מסלואן וסקרלט. כמעט איבדתי אותה כמו ג׳ספר והמלאך האחר שלנו ואני לא יכול לקלוט את העובדה הזו. הדחף שלי הוא לוודא שהיא בחיים לא תחוש בכאב. אני לא יכול לאבד אותה. אני לא יכול לאבד אף אחד מהם. אני לא יכול לאבד ילד נוסף.

אהבתי את כולם עם כל לבי, כמובן. כולם עטפו אותי סביב האצבעות הקטנות שלהם אבל נראה כי לוטי עטפה אותי חזק יותר.

המיקרו מצפצף לאחר כמה דקות ומפחיד את שרלוט. היא מתכווצת ואני צופה כמעט באימה כשפניה מתעוותות, סנטרה רועד, והיא משחררת צווחה קולנית בזמן שדמעות זולגות מעיניה. ״ששש, אהובה. ששש, את בסדר. תפסיקי לבכות, נסיכה. ששש,״ אני מנדנד אותה בעדינות, לא חזק כדי להפחיד אותה, בעודי פותח את דלת המיקרו ובודק את טמפרטורת החלב על פרק כף ידי, מוודא שהוא לא חם מדי.

כשאני מחליט שהחלב בטמפרטורה הנכונה, אני מניח את פטמת הבקבוק נגד שפתיה המשורבבות והיא מצמידה את שפתיה לבקבוק, שוכחת את כל מה שהפחיד אותה ומתרכזת באוכל. ״לעזאזל,״ אני מתכווץ כשאוזניי מצלצלות. ״יש לך ריאות גדולות. נשמע שאת מתפתחת מצוין,״ אני אומר בזמן שאני עושה את דרכי במעלה המדרגות.

גבותיי מתקמטות כשאני הולך במורד המסדרון ושומע מים יורדים באסלה. המסדרון החשוך נהפך להיות מואר כשדלת חדר האמבטיה נפתחת והארולד החצי עירום מגיח ממנה, בעודו מגרד את אגנו ומפהק. מסובב את ראשו, הוא רואה אותי עומד שם ומהנהן. ״אתה בסדר, חבר?״ הוא שואל באופן מוזר ועייף לפני שהוא מתסובב ומתהלך במורד המסדרון. הוא חוזר לחדרו, שבו יש חדר שינה - אם יורשה לי לציין, וסוגר את הדלת.

מסתכל על המלאכית בידיי, אני נשבע שהיא נותנת לי מבט שאומר ״מה זה היה, לעזאזל?״ אני משחרר צחוק ומניד בראשי. ״תאמיני לי, את תתרגלי לזה,״ אני אומר בזמן שהיא ממשיכה למצוץ את פטמת הבקבוק.

חוזר לחדרנו, אני רואה שרוזי התעוררה ומניקה את סלואן בעודה מתקשה להישאר ערה. ״היי, יקירה,״ אני מחייך, מטפס לצידה ומקבל חיוך קורן ממנה. ״היי, בייבי,״ היא אומרת בחזרה, רוכנת ומנשקת את שפתיי.

ברגע הזה, סקרלט מחליטה להכריז על נוכחותה. מתרומם מהמיטה, אני ניגש לעריסה שלה ומרים אותה באיטיות. שרלוט שוכבת על ידי האחת בזמן שאני מנסה לאזן את הבקבוק כדי שישאר בפיה כשאני מרים את אחותה התאומה. ״הבנות היפהפיות שלי,״ אני מחייך כשאני מכרבל אותן וסוחב אותן למיטה.

״רוצה שאביא בקבוק נוסף?״ אני שואל את רוזי והיא מהנהנת. ״כן, אין לי הרבה חלב בצד הזה בגלל השאיבה מקודם,״ היא אומרת ואני נעמד, עדיין מחזיק ומאכיל את שרלוט כשאני מניח את סקרלט על המיטה. אני לא במצב שאני יכול להחזיק שני תינוקות לזמן רב אבל אני מנסה.

אני ממהר לקומה התחתונה ומחמם את בקבוקה של סקרלט במהירות בשעה שצווחתיה ממלאות את הבית. אני מתנשף במקצת כשאני חוזר לחדר ורוזי לא יכולה שלא לצחוק עליי. ״תשתקי, גברת צעירה. זאת לא אשמתי שאת מאורסת לאיש זקן,״ אני מתגרה, מטפס על המיטה.

מניח את סקרלט בצד אחד של גופי ושרלוט בצד האחר, אני מניח את הבקבוק בפיה של סקרלט בזמן ששרלוט ממשיכה לשתות משלה.

״אבא חכם,״ רוזי מעירה, גורמת לי לשלוח לה קריצה. ״פקפקת בי?״ אני מתבדח, מנגב את טיפות החלב שזרמו במורד פניה של סקרלט. ״כמובן שלא. יצאת חכם פעם או פעמיים, אני חושבת,״ היא מתגרה בחזרה, גורמת לפי ליפול. ״פעם או פעמיים?! את חושבת?!״ אני שואל בשוק והיא מצחקקת בהיסטריה.

שלושת התינוקות נראים כאילו הם מסתכלים על אימא שלהם צוחקת בפליאה ואני מבין למה. היא האישה היפהפייה ביותר על כדור הארץ ואני מבורך לגמרי שאני יכול לקרוא לה שלי.

״את יפהפייה,״ אני לוחש, גורם לצחוקה להיעצר והיא מביטה בי עם מבט להוט בעיניה וסומק על לחיה בעודי מביט בה במבט מעריץ. ״תודה,״ היא לוחשת בחזרה.

אנחנו חולקים חיוך סודי ומיוחד ואני רוכן כדי להניח נשיקה מתוקה אל להוטה על שפתיה הורדות והיקרות. ״כזה סוכר מתוק,״ אני ממלמל את המשפט הידוע שלי עם חיוך מעושה כשאני מתרחק, גורם לסומק להופיע על פניה.

לבי שמח שוב.

לרגע, אנחנו מאכילים את הילדים שלנו בשקט לפני שרוזי שוברת אותו. ״אתה תוהה מה עם ג׳ייסון?״ היא שואלת בשעה ששרלוט מסיימת את הבקבוק שלה. מרים אותה, אני מניח מגבת על כתפי כדי למנוע מהרוק ללכלך את גבי ומתחיל לנסות לגרום לה לגהק בזמן שרוזי לוקחת שליטה על הבקבוק של סקרלט.

״הוא כנראה עושה חיים בזמן שהוא הורג את האויבים שלו ואומר לאנשים מה לעשות,״ אני מושך בכתפיי, מנסה לא להישמע עצבני על הנושא. ג׳ייסון עזב יום אחרי שהשלישיה נולדה כדי ״לטפל בעסקים״ והשאיר את ג׳ולייט איתנו. אז לא רק שאני צריך לטפל בשלושת הילדים שלנו, בארוסה שלי שהרגע עברה ניתוח קיסרי, ובעצמי - שעדיין מחלים מהתקף לב, אני צריך לטפל גם בג׳ולייט.

אני אוהב את ג׳ולייט מאוד, אל תבינו אותי לא נכון, אבל זה קצת קשה מכיוון שאני לא יכול לעזור לה להתקלח או להתלבש כי זה לא המקום שלי אבל גם רוזי לא יכולה לעזור, מכיוון שהיא עדיין מחלימה מזה שפתחו לה את הבטן והוציאו שלושה בני אדם קטנים ממנה.

גם לא שמענו ממנו בימים האחרונים, דבר שמדאיג אותנו וגרם לג׳ולייט להילחץ אפילו יותר.

שומע גיהוק קטן ומרגיש שהמגבת נהפכת לספוגה, אני מגחך שאני מושך את שרלוט מכתפי. ״זה היה אחד גדול, אהובה! לא ידעתי שאת מסוגלת לזה,״ אני הומה, מדגדג את בטנה השמנמנה בזמן שהיא מנסה לאחוז באצבעותיי.

בודק את חיתולה, אני מבחין שהיא עשתה את הצרכים שלה ומחליף אותו במהירות.

אני מבחין בעיניה הנופלות כשהיא משחררת פיהוק ארוך, אז אני נעמד וסוחב אותה לעריסתה. מניח אותה על המזרן הרך, אני מכסה אותה עם שמיכה חמה ומסתכל עליה עם חיוך גדול. ״לכי לישון, נסיכה. אני אוהב אותך,״ אני רוכן ומנשק את מצחה. כשאני מתרחק, אפילו שאני יודע שהיא לא יכולה לחייך עדיין, אני נשבע שהיא חייכה.

היא עוצמת את עיניה בעדינות וכשאני בטוח שהיא נרדמה, אני חוזר למיטה. לוקח את סלואן אחרי שהוא סיים לאכול, אני מנשק את לחיו השמנמנות ומחייך. ״הבן החזק והיפהפה שלי! גדל כל כך מהר!״ רוזי מחייכת בעודי מחזיק את הבן היפהפה שלנו.

מניח אותו על כתפי, אני מלטף את גבו באיטיות ובמהרה, גיהוק ומעט רוק בורחים ממנו. ״זה היה טוב,״ אני אומר לרוזי בגאווה והיא מהנהנת בהפתעה. ״עשר מתוך עשר,״ היא צוחקת ומתחילה לנסות לגרום לסקרלט לגהק גם כן.

״שמעת את זה, בחור קטן! עשר מתוך עשר מאימא!״ אני קורא בזמן שאני מחליף את החיתול שלו ומשכיב את דמותו הישנה בעריסה. ״לילה טוב, מתוק. אני אוהב אותך,״ אני משאיר נשיקה על מצחו.

מתקרב כדי לקחת את סקרלט מרוזי, אני מחייך כשהיא נשכבת על הצד שלי במיטה, נראית קטנה כל כך.

״בואי הנה, מתוקה קטנה. הגיע הזמן ללכת לישון, ילדה יפה שלי,״ אני מחכך את אפי בצווארה החם והרך ומסניף את ריח התינוק המתוק שלה. ״את ואחותך הולכות להביא לי צרות בעתיד. אני פשוט יודע,״ אני אומר, מדמיין את כל האימה שאני הולך לחוות כשהן יצאו יפהפיות כמו רוזי ויגרמו לכל בן בעיר להתאהב בהן במידיות.

נותן לה נשיקה אחת אחרונה, אני מחליף לה חיתול ומניח אותה בעריסתה, צופה בעודה נרדמת.

״אתה אבא טוב,״ רוזי לוחשת ברכות עם חיוך קטן. ״תודה... התאמנתי הרבה,״ אני אומר במעט עצב אבל מחייך כשאני מטפס על המיטה ומושך אותה לידיי.

מניח נשיקה עדינה על שפתיה, אני דוחף את פניה לשקע צווארי בעדינות ואוחז בה בחוזקה בעודי נרדם גם כן.

ג׳ייסון

הולך במורד המסדרון, שירחאן וסנואו, הטיגרסים הבנגלים שלי, עומדים מצדדיי בזמן שאנשיי זזים מהדרך שלי בפחד. מאחוריהם עומדים שני האנשים שאני הכי בוטח בהם, קייל וטוני, שהיו איתי במשך שנים.

עיניי מתמלאות כעס כשאני מתקרב לחדר בו אני יודע שלוק נמצא ומדבר עם המנהיג של ה-86׳. אנחנו עושים את דרכנו לדלת ואני מניח אצבע על פני כדי לסמן לכולם להיות בשקט. בועט בדלת, שירחאן וסנואו נכנסים לפעולה ומפילים את לוק המופתע על הרצפה. הם שורקים ונוהמים עליו בעודו צועק ונאבק להשתחרר מאחיזתם.

בזמן ששירחאן מרתק אותו לרצפה, סנואו תופסת את הנייד שנפל מהרצפה ומביאה אותו אליי. שומע בדיבורים מהקו, אני מרים את הנייד לאוזני.

״זהו יום הדין, בני זונות,״ אני שורק ועיניו של לוק מתמלאות בפחד לפני שאני זורק את הטלפון על הקיר. הוא נאבק כשקייל וטוני אוספים אותו מהרצפה ומתחילים לגרור אותו מחוץ לחדר.

״קחו אותו למרתף, בחורים. תכינו אותי בשבילי, אפילו שהוא לא יהיה מוכן למה שאני מכין לו,״ אני מחייך חיוך מעושה כשצעקותיו של לוק ממלאות את המסדרונות בעודו נגרר למרתף.

מסתכל על כל הגברים המופתעים המציצים מחדרם, אני מדליק סיגריה ונושם עמוק את החומרים בעודי מרגיש את הטירוף ממלא את וורידיי ועיניי נהפכות לשחורות.

״אל תתעסקו איתי, בני זונות. תלמדו מזה לקח, לא לשחק עם ג׳ייסון מאקיין. לעולם.״

שיאללה פרקקקקקק ןחכקןםע/םעןיןםגםןע׳יע

איך הלך לכן היום????

אני חושבת שאתן הולכות לבכות באפילוג (או באחד הפרקים הבאים), מצאתי שיר פשוט מהמם שגרם לי לבכות ואני פשוט מאוהבת סבבה????

חכו לזה!

5 פרקים לסיום.

#theEndisNear