Chapter 61❁
ג׳סטין
״בייבי, את בטוחה שלקחנו הכל?״ אני שואל בזמן שאני מכניס את מתלה התינוק אל תיק החיתולים. מרים את כיסא המנשא שמחזיק את סקרלט בידי השמאלית, אני מחזי את הדלת פתוחה בשביל רוזי, שהחזיקה את כיסא המנשא של סלואן לפני שאני מרים את כיסאה של שרלוט בידי הימינית. היא מהנהנת ובודק הכל פעם נוספת בשעה שהארולד ואמילי, המוכנה להתפוצץ, מגיחים מהפינה.
רק חזרנו מהבדיקה החודשית של השלישייה (שבה כמעט הקאתי ובכיתי כשהם קיבלו את החיסון שלהם. התינוקות המסכנים שלי) והחלטנו לצאת לאכול, ואני בטוח שזה הולך להיות הרפתקה.
״ג׳ולייט, את מוכנה?״ אני קורא לפני שאני שומע צעדים מהירים המגיעים מהמדרגות. ״באה, בבקשה!״ היא צועקת בעוד שהיא מנסה לכרוך את הצעיף סביב צווארה ולחבוש את כובע את הצמר שלה. היא מצחקקת כשהיא נעצרת מולנו ומתנדנדת על עקביה.
״טוב, את פשוט חמודה! התלבשת לבד?״ רוזי שואלת וג׳ולייט מהנהנת. ״קלעתי צמה! השיער שלי קלוע לצמה! אני קולעת כמו שדאדי עושה, בבקשה!״ היא מראה את הפוני הצדדי הקלוע שלה בגאווה וכולנו מחייכים אליה.
״ותראי את הסוודר הזה! את חייבת להראות לי מאיפה קנית אותו,״ אמילי אומרת בזמן שג׳ולייט נהנית מכל תשומת הלב. ״תודה! תודה! דאדי קנה לי. הוא קנה לי אותו,״ היא אומרת ועושה סיבוב בשבילנו.
״אני בהחלט אלבש את החותלות האלו, אחותי!״ אני אומר בקול גבוה ומנפנף את השיער דמיוני שלי. רוזי מצחקקת ודוחפת את ידי בקלילות בעוד שג׳ולייט, שלא מבינה ציניות כל כך טוב, חושבת שאני רציני. ״אני אתן לך למדוד מאוחר יותר! אוקיי? אוקיי, בבקשה? אוקיי, ג׳וג׳ו? אתה למדוד מאוחר יותר, מאוד רך,״ היא אומרת בנחישות ועיניי מתרחבות.
״אולי תתני לו למדוד גם את השמלה האדומה החדשה שג׳ייסון קנה לך! נשמע טוב, ג׳ולי?״ הארולד מחייך חיוך מעושה וג׳ולייט מהנהנת בשמחה. ״ג׳וג׳ו נראה טוב! אדום זה הצבע של ג׳וג׳ו!״ היא מחייכת בזמן היא מספרת לנו על הידע הגדול שלה באופנה. אם אי פעם תהיתם מה התשוקה של ג׳ולייט, זה אופנה, איפור ועיצוב.
היא זאת שמעצבת את שמלת הכלולות של רוזי ושמלת השושבינות. וממה שראיתי מהשרטוטים שצוירו על ידי רוזי והכישרון שלה והתפירה של ג׳ולייט, זה נראה מדהים. הן, כמובן, לא נתנו לי לראות את התוצר הסופי.
"אממ, אני חושב שאוותר על השמלה להיום...״ אני אומר בידיעה שבאמת אצטרך למדוד את החותלות המזוינות האלו. לעזאזל עם הבדיחות המפגרות שלי! ״אז מחר!״ ג׳ולייט אומרת בפשטות לפני שהיא יוצאת החוצה.
לעזאזל.
״אני מניח שזה הסימן של ג׳ולייט שצריך ללכת. בואו נלך לאכול! אני גווע!״ אני קורא בזמן שאני מוודא ששלושת התינוקות מכוסים עם הכובעים, המעילים והשמיכות החמים שלהם. כולנו מתהלכים אל המכונית.
רוזי מניחה את התינוקות בכיסא הרכב שלהם במושב האמצעי וג׳ולייט מתיישבת במושב האחורי ביחד עם רוזי ואמילי. אני מתיישב במושב הנהג והארולד מתיישב לצדי.
"לאן אנחנו רוצים ללכת, משפחה?״ אני שואל בעודי יוצא משביל הגישה.
״לא אכפת לי! מה שישמח את כולם!״ רוזי מצייצת, נדיבה כמו תמיד.
״לובסטר אדום!״ הארולד מתחיל את הויכוח הנורמלי ואני בטוח שהוא ישנה את הדעה שלו עוד חמש-עשרה פעמים.
״אוליב גארדן!״ אמילי מונה, משלבת את ידיה.
״לא, אאוטבק! אני צריך סטייק ושרימפס טובים!״ הארולד נאנח באופן חלומי.
״מקרוני! מקרוני, בבקשה!״ ג׳ולייט קוראת ומוחאת כפיים, מתכוונת למקרוני גריל.
״שמעתי שפתחו מסעדה הודי במרכז העיר, ג׳סטין. שמעתי דברים טובים!״ קולה העדין והרגוע של רוזי אומר מבעד לויכוחים והצעקות ואני מביט בה מהמראה. היא יודעת כמה אני אוהב אוכל הודי!
״הו, באמת?״ אני אומר בהתעניינות, אבל אני יודע שאף אחד לא יסכים ללכת. ״אולי בדייט הבא שלנו?״ אני שואל, מקבל חיוך מתוק והנהון ממנה.
עייף מכל הויכוחים ולא רוצה שהתינוקות יתעוררו מכל הצעקות, אני מכחכח בגרוני בקול, גורם לכולם לשתוק. ״אולי אני, הנהג, אבחר וכולכם תצטרכו להתמודד עם זה?״ אני אומר, ומרוויחים כמה מבטים זועפים.
״מה שתגיד,״ הארולד נושף בבוז, נשען על כיסאו ומשלב את ידיו.
״רק תזכור שהאישה ההיריונית צריכה אוכל ומהר,״ אמילי אומרת, גורמת לי לצחוק ולהנהן. ״הו, אני יודע,״ אני מהנהן, נזכר בכל הפעמים שרוזי לא יכלה לבחור מה לאכול בזמן ההיריון שלה. צמרמורת עוברת בגופי מהזיכרונות.
דברים מפחידים.
״בואו נלך לבית הסטייק האיטלקי החדש. אני בטוח שיש להם את הסטייק והשרימפס שלך, הארולד, והמקרוני שלך, ג׳ולייט. וזה מקום איטלקי כמו אוליב גארדן, אמילי,״ אני מציע וכולם מהנהנים בהסכמה.
״נשמע טוב, בייבי,״ רוזי אומרת בחיוך ומרימה את אגודלה ואני שולח לך קריצה מבעד למראה. היא מסמיקה כמו נערה בבית הספר, מה שמזכיר לי למה אני מאוהב בה.
הנסיעה קצרה אך הפקקים נוראיים אז אני מנצל את הזמנה כדי להזמין מקום. כשאנחנו מגיעים, כולם כועסים ורעבים. ״אוקיי, אוקיי, תצאו מהמכונית. הארולד, למען השם, תפסיק לצעוק. אם אתה תעיר את הילדים שלי, אתה זה שיטפל בהם,״ אני מתפרץ, פותח את דלת המכונית ולוקח שני כיסאות מנשא כשהארולד צורח באושר ומנשק את הרצפה.
״ג׳סטין,״ קולה עדין מדבר בזמן שיד רכה, חמה וקטנה נחה על חזי כדי לקבל את תשומת לבי. ״הממ?״ אני מסתכל מטה ורואה את רוזי מסתכלת עליי עם חיוך עדין. ״תירגע, ארנבון,״ היא לוחשת את הכינוי החדש שלה לפני שהיא מנשקת את האזור בין הלסת והאוזן שלי עם שפתיה הרכות. אני נמס מהמגע וכל הכעס יוצא ממני ברגע.
היא התחילה לקרוא לי ארנבון לאחרונה מכיוון שארנבים הם החיות האהובות עליה וכנראה שאני ׳מתוק כמו ארנב׳. אני לא יודע, לעזאזל. אני זורם עם זה מכיוון שזה משמח אותה ואני... מניח שזה חמוד. לא משנה. אני גבר שמנסה לשמח את האישה שלי. תפסיקו לשפוט אותי.
״א-אבל התינוקות,״ אני מתבכיין, מביט בה עם עיניי כלבלב ושרבוב שפתיים והיא מצחקקת. ״זה בסדר. אני יודעת אתה אבא מגונן אבל תירגע. הוא פשוט הארי,״ קולה העדין מרגיש את עצביי. ״ותראה,״ היא מחווה אל שלושת המלאכים הישנים שלנו. ״הם עדיין ישנים. לא צריך להדאיג את עצמך, בסדר?״ אני נאנח ומהנהן והיא צוחקת לפני שהיא מנשקת את שפתי התחתונה.
״תרים את הראש, ארנבון. עכשיו בוא,״ היא אומרת לפני שהיא סוטרת לישבני בממזריות עם ידה החופשית וממהרת פניהמ לפני שאוכל לעשות משהו. ״הו, היא הולכת לקבל את זה. כדאי שהיא תהיה שמחה שיש לי תינוקות בידייםם ואנחנו בציבור,״ אני מחייך לעצמי בזמן שאני מניד ראשי ונכנס פנימה.
המשפחה עומדת בתור ורוזי המחייכת מביטה בי עם ניצוץ בעיניה. נעמד מאחוריה, אני רוכן כך שפי נגד אוזנה. ״את הולכת לקבל את זה כשנחזור הביתה, יקירה. כדאי שתספרי את הדעות שלך, ילדה רעה,״ אני נושך את אוזנה בעדינות בעוד שמותניי פוגשות בצד האחורי שלה. היא משתנקת כשהיא מרגיש את חברי הקשה לפני שאני מתרחק ומתנהג כאילו כלום לא קרה.
היא נשארת סמוקה ומקבלת מבטים מאמילי וג׳ולייט אבל הארולד נותן לי חיוך יודע. פרקי אצבעותיו פוגשים את שלי בזמן ששנינו צוחקים בשקט. ״תשתקו,״ רוזי שורקת בשקט, מרביצה לבטני. ״פעם שנייה,״ אני ממלמל כך שרק היא שומעת, גורם ללחייה להסמיק שוב.
״הו, תראו כמה חמוד! הם שלישיה?״ אישה מבוגרת שואלת כשהיא מגיעה מהשירותים. רציתי להגיד, ״לא, מפגרת שכמוך. הם פשוט נראים אותו הדבר והם באותו הגיל. כן, הם שלישיה, לעזאזל!״ אבל במקום זה, אני מחייך את חיוכי המזויף ומהנהן.
״הו, כמה מתוק! מה השמות שלהם?״ היא שואלת, שולחת את ידה לתוך המנשא ומשחקת עם שרלוט הישנה עם ידייה השמנוניות, כדאי שזה היה רוטב סטייק מתחת לציפורניים שלה ולא החרא שלה מאחר שהיא יצאה הרגע מהשירותים, ואני מתעצבן במהירות.
אל תגעי בתינוקת שלי, כלבה. אני לא יודע איזה מחלות יש לך! את יודעת כמה רגישה המערכת החיסונית של תינוקות?!
״טוב, זה ׳זה׳,״ אני מתחיל בכך שאני מצביע על שרלוט, סוטר לידה של האישה. ״זה ׳לאעניינך׳,״ אני מצביע על סקרלט ועד כה, פרצופה של האישה נפל לחלוטין. ״ואחרון, אבל בטוח שחביב, זה ׳תזדיינימפה׳. זה שם משפחתי,״ אני מחייך ברשעות בזמן שהארולד כמעט נופל מצחוק ורוזי בוהה בי בשוק.
״ש-ש-שם משפחתי! הו א-אלוהים!״ הארולד צוחק, מוחא כפיים.
האישה בוהה בי בעיניים רחבות, מופתעת, בזמן שאני מחטט בתיק החיתולים ולוקח את תרסיס חומר החיטוי ומשקשק אותו. ״ואל תגעי בילדים שלי יותר עם הידיים הזקנות, מגעילות ומכוסות החרא שלך, חיה שכמותך,״ אני אומר לפני שאני מרסס עליה את חומר החיטוי. היא צורחת ומשתעלת כשהאוויר מתמלא בחומר החיטוי בזמן שאני נועץ בה את מבטי כשהיא בורחת. אנחנו מקבלים כמה מבטים מזוגות שאוכלים ואני מבחין בכמה אבות שצוחקים בשקט.
אני לוקח מטלית רטובה ומנקה את ידה של בתי מהלכלוך של האישה בזמן שהארולד בוכה על הרצפה. ״זה היה מוצדק, ג׳סטין דרו?״ רוזי שואלת עם יד על מותנה. ״כמובן, יקירה. אף אחד לא צריך להניח את הידיים שלהם על הילדים שלנו ללא אישור. פשוט הראתי לה את מקומה,״ אני אומר בחוסר דאגה בזמן שאני מתיישר וממשיך לעמוד שם כאילו כלום לא קרה.
״בכך שהטבעת אותה בחומר חיטוי?״ היא שואלת עם צחוק קל ואני נשבע שראיתי אותה מחביאה חיוך. ״כל מה שירחיק את המחלות, אהובתי. אם זה מה שאני צריך לעשות, אז כך אעשה,״ אני מחייך לפני שהמאחרת חוזרת לעמדה שלה.
״היי, הזמנה תחת ביבר ואנחנו צריכים שלושה כיסאות לתינוקות, בבקשה,״ אני מודיע, והמארחת מהנהנת. הבעת פניה משתנה במהירות. ״הוא בסדר?״ היא מצביעה על הארולד האדום שעדיין היה על הרצפה עם דמעות צחוק הזולגות במורד פניו.
״הו, הוא בסדר. רק התקף אסטמה קטן. מישהו כנראה הגזים עם המטהר אוויר או חומר החיטוי בשירותים. שמעתי שלאישה אחת היה חרא על הידיים או משהו? אני לא בטוח,״ אני מחייך בזמן שאמירתי שולחת את הארולד להתקף נוסף. ״וואו, זה מגעיל,״ נמארחת אומרת עם אף מקומט. ״את אומרת לי,״ אני מחייך לפני שהיא מובילה אותנו לשולחן, גורמת להארולד לקום מהמרצפה סוף סוף.
מתיישבים בשולחן שלנו, אני מניח את כיסאות המנשא של סקרלט ושרלוט על כיסא התינוקות בזמן שרוזי עושה את אותו הדבר עם סלואן. שומע יבבות חלשות, אני רואה שסלואן מתחיל להתעורר. ,הו, בחור קטן.״ הומה בקלילות, אני משחרר את החגורה שלו ומרים אותו, משכיב אותו על חזי בעודי מתחיל להביט בתפריט. מסתכל מטה, אני מחייך כשאני מבחין שהוא חזר לישון.
״מה את מזמינה, אהובה?״ אני שואל את רוזי בעודה מצביעה בהתרגשות על הדברים בתפריט עם ג׳ולייט. ״אני חושבת שאזמין את הסטייק עם התפוח האדמה הממולא והשעועית הירוקה. הייתי מזמינה את סלט הקיסר אבל יש בו ביצים ואני מניקה,״ היא מקטרת ואני מקשיב.
״את לא יכולה לאכול ביצים בזמן שאת מניקה?״ אני שואל בדאגה. אני משתמש בביצים בכל פעם שאני מבשל בשבילה. ״טוב, תינוקות נוטים לחטוף אלרגיות ואני לא רוצה לקחת סיכון כששלושתם שונים. אני לא יכולה לצרוך קפאין, שוקולד, אוכל חריף, ברוקלי כי זה גורם להם לגזים, הדרים כי הם גורמים לפריחות מהחיתולים, אלכוהול - כמובן, שום כי אז החלב יריח ככה, מנטה או פטרוזילה כי זה עוצר את ייצור החלב. הייתי אומרת בוטנים ודגים אבל אני כבר אלרגית אליהם אבל כמובן, אני לא הולכת לאכול אותם... יש עוד הרבה דברים. אני צריך להיות זהירה,״ היא אומרת ועיניי נפערות.
״לעזאזל, מאמא. אני מצטער,״ אני מנשק את רקתה והיא צוחקת. ״זה לא עניין גדול. מה שישמור על הילדים שלנו,״ היא אומרת, גורמת ללבי להתחמם. אני כל כך שמח שהיא האימא של הילדים שלי.
״שלום, שמי הוא קתרינה ואני אהיה המלצרית שלכם הערב. נתחיל עם המשקאות?״ ברונטית תוססת שנראית בסביבות גילה של ג׳ולייט עם מבטא איטלקי כבד מגיחה משום מקום, גורמת לרוזי לקפוץ. אני צוחק בשקט ומרוויח מבט נוקשה ממנה.
״אני אקח מים, תודה,״ רוזי אומרת ביישנות והיא מהנהנת, כותבת את ההזמנה בפנקס. הבחנתי כיצד היא מסתכלת על רוזי, כאילו היא יותא טובה ממנה ואני יכול להרגיש את לבי דופק באוזניי.
״ואתה, אדוני?״ אני מרים את ראשי ורואה את קתרינה נושכת את שפתה ובוהה לתוך עיניי.
מה לעזאזל? הבן שלי ישן על חזי ואת עדיין מנסה לתת לי את עיני חדר השינה. לא, תודה.
אני מחליט להזמין כוס יין מכיוון שאומרים שכוס אחת ביום עוזרת לחולי לב. ״אני אקח כוס של השאטו-גרילט שלכם,״ אני אומר, מסרב להביט עליה. במקום, אני מביט מטה על סלואן ומשחק עם אצבעותיו הקטנות.
״הו, מפואר, בחור עשיר,״ היא מנסה לגרגר אך למעשה נשמעת כמו חתול טובע. ״כן,״ אני אומר בפשטות והארולד מצחקק אך מנסה להחביא זאת בכך שהוא מסדר את שיערו.
מביט ברוזי, אני למעשה רואה את הלבן בעיניה כשהיא מגלגלת אותן אחורה. זה קורה לנו הרבה והקנאה אחד לשנייה בחיים לא מתפוגגת.
״אני אקח מים,״ אמילי מצייצת עם טיפת טון בקולה, גורמת לתשומת לבה של קתרינה לזוז אליה. כשעיניה סורקות את בטנה ההריונית של אמילי בגועל, אני נשבע שראיתי את הארולד מדמיין את המוות שלה.
״יש לכם משקאות מוגזים?״ הארולד שואל עם פרצוץ נוקשה כדי להסב את תשומת לבה מאשתו.
״סוגה? כן,״ היא שואלת עם גבה מורמת. ״אני רוצה פפסי,״ הוא אומר בפשטות והיא כותבת את ההזמנה בפנקס.
״ואת,״ היא מצביעה על ג׳ולייט, שנעצה את מבטה בה. ״לימונדה,״ היא נושפת בבוז, משלבת ידיים ומסיטה את מבטה. אני מחניק צחוק מזה. ההתנהגות! זה קורה לרוב כשג׳ולייט לא אוהבת איך בן אדם מתנהג.
״אני כבר אחזור עם המשקאות שלכם,״ קתרינה שולחת לי קריצה אחורה לפני שהיא מתרחקת. ״האומץ,״ רוזי נאנחת, מברישה את שיערה אחורה בלחץ.
״אני לא יודעת למה היא מתחילה עם הארולד במקון. אני מתכוון, הוא בחור נאה בעצמו!״ אני אומר והארולד שולח לי מבט מודה.
הוא מניח יד על חזו ומחייך. ״וואו. תודה, חבר,״ הוא נראה מאוד שמח. אני נותן לו חיוך והנהון.
״אם היא הייתה מתחילה איתו, היא הייתה רואה כוכבים תוך שניות. אני נשבעת, תן לה להתחיל עם האישה ההיריונית וזאת תהיה הפעם האחרונה שהיא תתחיל עם מישהו,״ אמילי נושפת בבוז בעודה מביטה בתפריט.
שומע רעש מאחד המנשאים, רוזי מסתכלת הצידה ורואה את סקרלט מתחילה להתעורר. ״אני חושבת שהיא רעבה,״ היא נושכת את שפתה ומוציאה אותה מהמנשא. ,אני לא חושבת יש להם חדר הנקה,״ היא אומרת בעודה מחזיקה את סקרלט.
״תניקי אותה כאן. ותתכסי עם הז׳קט שלי,״ אני אומר בפשטות ומושיט לה את הז׳קט. ״את תהיי בסדר. תאכילי את הילדה שלי, אישה,״ אני מהנהן וצוחק כשהיא נותנת לי מבט מודאג. היא נאנחת ומכסה את עצמה לחלוטין בזמן שסקרלט מתחילה לאכול.
״המשקאות שלכם,״ קתרינה מגיעה משום מקום וגרמת לנו לקפוץ. היא מחלקת את המשקאות, מוודאת להעביר את ידה על כתפי באותו הזמן. אני מגלגל את עיניי ולוגם מהיין.
״אממ, מה את עושה, לעזאזל?״ אני שומע, מרים את ראשי. קתרינה נועצת מבט ברוזי בזמן שרוזי מביטה בה בשוק.
״מה הבעיה?״ אני שואל בזעף בזמן שכעס נבנה בתוכי במהירות. ״היא מניקה בציבור!״ קתרינה קוראת בקול, זורקת את ידיה מעלה.
״אז? למה את צועקת על אישה שמאכילה את התינוקת שלה? זה מגעיל מצדך. איך את מעזה לצעוק על האימא של הילדים שלי בגלל שהיא דואגת שהם ישרדו. את יודעת שזה לא חוקי? יש לה זכויות. למה את אומרת את זה כשהחזה שלך נופל מהחולצה שלך? נראה די שגוי, לא חושבת?״ אני הובם בעוד שרוזי מתתכווצת במקומה כשאנשים מתחילים להסתכל.
״אני קוראת למנהלת שלי,״ היא נושפת ומתרחקת. ״תעשי זאת! תראי אם אכפת לי,״ אני אומר כדי שתשמע אותי. ״שלא תעזי להפסיק להאכיל אותה. היא מדברת שטויות. יש לך זכויות כאם מניקה. הם לא יכולים לעשות כלום,״ אני מצביע על רוזי הסמוקה שנראית מתוסבכת.
במהרה, קתרינה ואישה מבוגרת מגיעות לשולחן. ״מה הבעיה פה?״ המנהלת שואלת בנימוס. אני לא יכול שלא להבחין כיצד עיניה התרחבו כשהיא הבחינה מי אני. ״היא מניקה בציבור! את לא רואה?״ קתרינה קוראת והמנהלת מסתכלת עליה עם גבות מורמות.
״ו? מה את מנסה להגיד?״ המנהלת שואלת וחיוך גדול גדל על פניי. ״מ-מה?״ קתרינה מגמגמת, מזועזעת שהמנהלת שלה לא תומכת בה. ״זה ברור שאין לך ילדים שהיו רעבים בזמן לא נוח. היא מאכילה את הילדה שלה. בנוסף, היא מכוסה. מה הבעיה?״ המנהלת שואלת בזמן שקתרינה מנסה לחשוב על סיבה.
״אני מוגעל. פשוט מוגעל שהבחורה הזו צועקת על האם של ילדיי בגלל שהיא מאכילה את הבת שלי! ורק אזכיר שהיא לא הפסיקה לנסות להתחיל איתי מהרגע שהתיישבתי מול הארוסה והחברים שלי. נוגעת בי בצורה בלתי הולמת. אני דור מלצרית חדשה במידיות או שאקח את העסק שלי למקום אחר. כדאי שתחשבי שוב על מי שאת מחליטה שייצג את העסק שלך,״ אני שורק בחוסר סבלנות, עייף מכל זה.
״אני מאוד מצטערת לגביה, מר ביבר. אין לה שום זכות לדבר אליך או על הארוסה שלך בדרך הזו. אני אחליף לכם מלצרית במידיות,״ היא אומרת בזמן שהיא תופסת בידה של קתרינה בחוזרה וגוררת אותה מהשולחן.
״כמה מגוחך!״ הארולד נושף בבוז, מניד בראשו בכעס.
״אני מצטערת...״ רוזי ממלמלת ברכות לצדי, גורמת לראשי לזוז לכיוונה. ״למה את מתנצלת, אהובה? לא עשית שום דבר. טיפלת בזה ממש טוב,״ אני משבח אותה ומנשק את ראשה. היא מושכת בכתפיה ומושכת באפה. ״היי, היי, היי? למה את בוכה? את בסדר, נסיכה. זה בסדר,״ אני מנגב את הדמעות שלה עם אגודלי וניצוץ כאב פוגע בי.
״רק נבוכה, אני מניחה. בחיים לא חשבתי שזאת בעיה גדולה להאכיל את התינוקות שלי,״ היא ממלמלת וזעם מבעבע בתוכי פעם נוספת. הכלבה הזאת גרמה לרוזי שלי לבכות.
״טוב, אם זה יגרום לך להרגיש טוב יותר, הקלטתי כל רגע,״ הארולד מרים א ניידו עם חיוך מעושה. אני משחרר נביחת צחוק בזמן שאני נותן לו כיף. ״שלח את זה לעורך הדין שלי,״ אני צוחק לוגם מכוס היין שלי. ״כבר עשיתי את זה.״
לפתע, טלפון מתחיל לצלצל וג׳ולייט עונה. ״הלו? הלו, בבקשה?״ היא עונה, גורמת לנו להרים את ראשנו ולהקשיב. ״לוקי? למה אתה להתקשר אליי? אתה צריך לא להתקשר אליי. אתה רע,״ גבותיי מתקמטות כשאני שומע שלוק מדבר איתה. ״תשימי אותו על רמקול,״ אני מבקש בשקט, גורם לה לעשות זאת.
״אני יודע, ג׳ולי. אני יודע, אבל רק רציתי להתקשר כדי להגיד שאני מצטער על הכל. הייתי אח גדול נוראי בשבילך ואני בחיים לא אסלח לעצמי. אני רק רוצה שתדעי שאני אוהב אותך,״ הוא אומר ועיניה מתחילות להתמלא בדמעות.
היא מתכוונת להגיד משהו כשהטלפון נופל וצרחות נשמעות מהצד השני של הקו.
זאת הייתה שאגה של נמר? הו, אלוהים אדירים. זה ג׳ייסון.
במהרה, מישהו מרים את הטלפון ואני סוטר לעצמי מהמילים, ״זהו יום הדין, בני זונות,״ הנשמעות מהצד השני לפני שהשיחה מתנתקת.
״מי זה היה? מי זה, בבקשה?״ ג׳ולייט שואלת שוב ושוב בזמן שאנחנו מנסים להסיח את דעתה.
ג׳ייסון האידיוט, לא יכל להסתכל על השם, נכון?
״זה היה טעים,״ רוזי השקטה לוחשת כשאנחנו נכנסים לחדר השינה שלנו. רק השכבתי את הילדים בחדרם.
״היי, את בסדר, אהובה?״ אני שואל, מושך אותה לבין רגליי כשאני מתיישב על המיטה. היא מהנהנת בשקט בזמן שהיא משחקת עם כפתוריי חולצתי. ״נהנת מהטייק שלך?״ היא מהנהנת שוב. ״ותפוח האדמה?״ פי מתעקל לחיוך מעושה. היא מהנהנת פעם נוספת. ״הוא היה ממולא!״ היא אומרת בשקט. ״הו, אני מצטער. תפוח האדמה הממולא שלך. ומה עם השעועית הירוקה?״ אני אומר בזמן שאני מעביר את ידי על צד גופה. ״הם היו טע- הו!״ היא צווחת בצחוק כשידיי תוקפות את צדדיה ואני זורק אותה למיטה לצדי.
״כדאי שתחזירי את החיוך היפהפה שלך לפנייך, גברת צעירה,״ אני מחייך ומדגדג אותה בלי לעצור. היא צווחת ומתפתלת בניסיון לברוח. ״לא, דאדי, לא!״ היא צווחת ומצחקקת, גורמת לי לעצור לרגע לפני שאני ממשיך את המקפה שלי. ״אתה תגרום לי לנזול,״ היא צורחת, גורמת לי לפרוץ בצחוק.
מפסיק את מתקפת הדגדוגים שלי, אני מתחיל את הגל המתקפה השני שלי. ״היית מאוד שובבה מקודם, ילדונת,״ אני אומר ומניח נשיקות פתוחות על צווארה. ״לא, דאדי,״ היא מנידה בראשה בהכחשה בעודה נושכת את שפתה כדי להחביא את החיוך שלה.
היא בהחלט נמצאת בחלל הקטן.
״אל תגידי לי ׳לא, דאדי׳. את אמורה להגיד לי ׳אני מתנצלת, דאדי. אני לא אעשה את זה שוב׳,״ אני אומרת והיא מנידה בראשה עם חיוך ממזרי. ״לא!״ היא צווחת לפני שהיא זורקת את ראשה וצוחקת. ״כן! אל תגרמי לי לדגדג אותך שוב!״ אני מרים את ידיי ומזיז את אצבעותיי.
״אני מתנצלת, דאדי,״ היא מצחקקת ברכות, בזמן שהיא שולחת את ידה ומשחקת עם שיערי. ״אני נותנת נשיקות ואהבה,״ היא אומרת, רוכנת ומנשקת את פניי. ״הו, כל כך מתוק. כזאת ילדה מתוקה,״ אני רוכן לתוך הנשיקות שלה עם חיוך.
״דאדי עדיין חושב שרוזי שובבה?״ היא שואלת, נושכת את שפתה. ״יקירה, אני תמיד חושב שאת שובבה,״ אני אומר לפני שאני מכסה את פיה עם שלי בתשוקתיות. היא נאנחת לתוך פי בעודה כורכת את רגליה סביב אגני.
אני מתחיל למשוך את מכנסי במורד רגליה כשצווחה חזקה נשמעת ממוניטור התינוקות. אני נאנח בקול בעודי מתרחק ומניח את ראשי בצווארה.
הרגע נהרס.
גבירותיי! הנקה בציבור זה לא משהו שצריך ממנו עניין. זה פשוט מגעיל שאשכרה יש אנשים שמעירים לנשים על זה.
4 פרקים לסיום.
#theEndisNear
Bạn đang đọc truyện trên: Truyen4U.Com